אבו אלעסל יוסף ואח' נ' מורדכי בן משה ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה בתאונת דרכים שגרמה נזק למכוניתו של התובע.

רקע

1.התובע (להלן: "יוסף"), היה בזמן הרלבנטי לתאונה הבעלים והנהג של רכב מסוג סיאט. הנתבע 1 (להלן: "מרדכי"), היה הבעלים והנהג ברכב מסוג ניסן. הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח שבטחה את מרדכי. ביום 22.10.05 בסמוך לשעה 11:30 נהג יוסף בדרך חברון בדרכו לביג באר שבע. הצדדים חלוקים בנסיבות התאונה המדויקות אולם אין מחלוקת כי גם מרדכי נסע באותו כיוון, בנסיעה איטית מעט לפני יוסף. במהלך התאונה, פגע יוסף בעמוד חשמל ותוך כדי, רכבו פגע גם ברכבו של מרדכי. להלן יפורטו בתמצית טענות הצדדים.

תמצית טענות התובעים

2.טוען יוסף כי התאונה אירעה באשמתו וברשלנותו המלאה של מרדכי. טוען יוסף כי נסע בדרך חברון בנתיב השמאלי במהירות 60-70 קמ"ש. לפניו, באמצע הכביש על הקו המפריד בין המסלולים נהג מרדכי. יוסף צפר למרדכי על מנת שייצמד לנתיב הימני אולם מרדכי בפתאומיות סטה שמאלה, דבר שאילץ את יוסף אף הוא לסטות שמאלה ולפגוע בעמוד חשמל ולחזור ולפגוע במכוניתו של מרדכי. לפיכך טען יוסף כי מרדכי הוא שאשם בתאונה ולפיכך תבע ממנו את נזקיו.

תמצית טענות הנתבעים

3.טוענים הנתבעים כי התאונה אירעה באשמתו וברשלנותו של יוסף, אשר נהג בחוסר זהירות, במהירות שאינה סבירה לנסיבות וברשלנות, וכי הוא הביא על עצמו את נזקיו בכך שסטה מהנתיב בו נסע, פגע בעמוד חשמל וכתוצאה מההדף, פגע ברכבו של מרדכי. מרדכי טוען כי שמע פיצוץ תוך כדי נסיעה, הרגיש הדף ואז רכבו נהדף בחלקו האחורי. לפיכך, האשם המלא בתאונה הינו יוסף. לחילופין נטען לאשם תורם מלא. אשר לנזק, טענו הנתבעים כי יוסף לא הוכיח את נזקו.

הראיות

4.מטעם התביעה העיד יוסף שנהג בסיאט וכן העידה אשתו (מלכה) שהייתה ברכב בשעת התאונה. מטעם הנתבעים העיד מרדכי שנהג ברכב הניסן. יוסף הסתמך על חוות דעת שמאית, וקבלת התשלום לגורר. הצדדים הסתמכו על תיק המשטרה שהוגש בהסכמה.

דיון

5.לאחר ששמעתי את הצדדים מסקנתי הינה שהאחריות לתאונה מוטלת כמעט במלואה על יוסף, באופן שחלקו 80% ואילו חלקו של מרדכי 20%.

6.בין הצדדים ישנה מחלוקת מהותית באשר למה שאירע בדקה או ברגעים שלפני התאונה. גרסאות הצדדים קוטביות ולא הובא כל עד אובייקטיבי שיוכל לשפוך אור על גרסאותיהם. יחד עם האמור, שוכנעתי כי יוסף נהג במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך. יוסף נהג במהירות הקרובה ל-70 קמ"ש. יוסף טוען שראה את מרדכי בנסיעה איטית כשהוא במרכז הכביש, בין הנתיבים. יוסף יכול היה למנוע את התאונה אם היה מאט את מהירותו, אולם הוא לא עשה כן. יוסף העיד כי צפר למרדכי בהנחה שמרדכי יחזור למסלול הימני ולא יפריע לתנועתו, אולם מרדכי לשיטת יוסף התבלבל, סטה מעט שמאלה וכך נאלץ יוסף לסטות לכיוון אי התנועה ולפגוע בעמוד החשמל. מרדכי אישר שהיה במרכז הכביש אם כי לשיטתו של מרדכי, עדיין היה במסלול הימני. לאחר ששמעתי את הצדדים, סבור אני כי מרדכי לא היה בנתיב הימני אלא חרג מעט לתוך הנתיב השמאלי, כלומר נהג שלא בנתיב נסיעה אחד. לאחר שיוסף צפר, מרדכי יכול היה לחזור לנתיב הימני אולם בשל פתאומיות הדברים, בשבריר שנייה זו, יתכן וסטה מעט שמאלה ולאחר מכן ימינה, תוך שבו בזמן, יוסף סטה שמאלה לאי התנועה, פגע בעמוד החשמל ואז חזר ופגע ברכב של מרדכי. לפיכך מסקנתי הינה שאילו מרדכי לא היה נוסע במרכז הכביש או בסטייה לנתיב השמאלי במהירות איטית, לא הייתה מתרחשת התאונה אולם חלקו של יוסף גדול בהרבה מחלקו של מרדכי, שכן בידו היה למנוע את התאונה, כמי שהיה יחסית מאחור לעומת מרדכי, אם היה מאט, ולא הייתה כל סיבה שלא יעשה כן, מה גם שראה היטב את רכבו של מרדכי, אלא שבפזיזות, במקום להאט צפר תוך שסבר כי בכך די שנתיב נסיעתו יתפנה, דבר שלא אירע. לפיכך אני קובע כי חלקו של יוסף בתאונה הינו 80% לעומת חלקו של מרדכי שהינו 20%.

7.אשר לנזק, התובע הציג חוות דעת שמאית ולפיה נגרם לרכבו נזק בסך 28,627 ₪. מציין השמאי כי לא יכול היה לצלם את הרכב כמתוקן שכן הוא נמכר. יוסף לא יכול היה להציג קבלות על התיקון ונטען כי בוצע תיקון בצפון וכי הרכב נמכר. ברי כי על התובע להוכיח נזקיו ויש קושי לעשות כן כאשר לא מוצגות קבלות ואסמכתאות על התיקונים או הוכחה על ירידת המחיר ששילם התובע בעת שמכר את הרכב. לפיכך, על בית המשפט לערוך אומדן לנזקו של התובע. ברי כי אין לאשר את רכיב המע"מ, אשר לא נטען כי שולם לגורם שתיקן את הרכב. יש להוסיף כי סביר שהתובע צמצם נזקו ותיקן בעלות נמוכה בהרבה את רכבו לעומת חוות דעת השמאי, שכן אם מצא מישהו בעיירה בצפון הארץ שיתקן את רכבו, אם טרח עד לשם, ברי כי מדובר בהוצאה זולה בהרבה מאשר במוסך באזור מגוריו של יוסף. לפיכך, אני אומד את הנזק ליוסף בסך 18,000 ₪.

לסכום האמור יש להוסיף שכר שמאי בסך 2,000 ₪, הוצאות גרירה בסך 860 ₪ וירידת ערך בסך 4,266 ₪, סה"כ הנזק 25,126 ₪.

כאמור, על הנתבעים לשאת ב – 20% מהנזק, לאור חלוקת האחריות כפי שנקבע לעיל. לפיכך, אני מורה כי על הנתבעים לשלם ליוסף את הסך של 5,025 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה, 22.10.05 ועד התשלום בפועל.

סיכום

8.התובע (יוסף) הגיש תביעתו בשל נזקי רכוש בעקבות פגיעת רכבו ע"י הנתבע 1 (מרדכי). בפסק הדין קבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת בעיקרה (80%) על יוסף התובע ולפיכך על הנתבעים לשאת בשיעור 20% מהנזק כלומר 5,025 ₪ (בהתחשב בנזק שקבעתי כי עומד הוא על סך של 25,126 ₪).

לפיכך אני מורה לנתבעים לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 5,025 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה 22.10.05 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות התיק ובהתחשב בתוצאה, איני עושה צו להוצאות.