אבו אלחוף נ' אל חוף ואח'

החלטה

בקשה למתן צו מניעה זמני שעניינה סכסוך על גבולות, דרכים ומה שביניהן. וביניהן סכסוך משפחתי חוצה דורות וחובק ערכאות.

1.תחילתם של ההליכים בבקשה למתן צו מניעה זמני שבגדריה עתר המבקש למתן צו שיאסור על המשיבים 1-7 לבצע עבודות סלילת דרך במקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 19410 (להלן: חלקה 13) מאדמות כפר דיר חנא, וסעדים זמניים נוספים הקשורים לכך.

2.ביום 25.4.3013 ניתן על ידי צו במעמד צד אחד האוסר על ביצוע עבודות סלילת דרך בחלקה 13. במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, ביקש המבקש כי ינתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 9, הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: ועדת התכנון) להוציא היתר בניה למשיב 2. לא נעתרתי לבקשה ככל שהיא מתייחסת לסעד זה. המבקש שב ועתר למתן סעד זה. ביום 13.5.2013 ניתנה על ידי החלטה מפורטת בעניין זה ואין צורך לחזור ולהידרש לעניין.

3.ביום 3.6.2013 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ונפניתי להחליט בה.

4.מכתבי הטענות שהוגשו לי ומטיעוני הצדדים עולה התמונה הבאה:

המבקש הוא הבעלים במושע של 1/8 מחלקה 13- זכויות אותן הוא קיבל ללא תמורה מסבה של אשתו; אחמד דג'ש בהתאם להסכם שנערך ונחתם ביום 28.12.1999. זכויותיו של המבקש בחלקה 13 נרשמו ביום 29.4.2010. שטחה הכולל של חלקה 13 הנו 1741 מ"ר. ככל הנראה נסח הרישום של החלקה אינו משקף את מצב הזכויות לאשורו. בחלקה 13 מספר שותפים. בין השותפים אין הסכם שיתוף או חלוקה. המבקש טוען כי הוא זכאי להחזיק בחלק הדרומי של חלקה 13, זאת מאחר וקיימת "מעין הסכמה בשתיקה" לכך.

המשיב 1 הנו דודו של המבקש והבעלים של מחצית מזכויות המקרקעין בחלקה 26 בגוש 19410 (להלן: חלקה 26). המשיבים מחזיקים ומשתמשים בחלקים מחלקה 26. בין חלקה 26 לחלקה 13 גבול משותף. חלקה 13 מצויה צפונית לחלקה 26.

המשיב 8 הנו אחיינו של המבקש, בנו של ראסם אבו אלחוף (להלן: ראסם), והוא מחזיק בחלק מחלקה 26.

5.לטענת המבקש, המשיבים 1-7 החלו לסלול דרך בחלקה 13 על מנת לאפשר להם מעבר לבתיהם אשר בחלקה 26, ללא הסכמתו, ותוך פגיעה בזכותו הקניינית. עוד מוסיף המבקש, כי בשנת 2009 הגיש המשיב 2 בקשה לקבלת היתר בניה בחלקה 26 ובמסגרת בקשה זו צוין כי דרך הגישה למבנה תהיה מדרך קיימת מזה 40 שנים ובשנת 2010 הגיש בקשה מתוקנת ובה צוין כי דרך הגישה תהיה מחלקה 13 ותנגוס חלקים ממנה. גם ליתר המשיבים (1-7) קיימת דרך גישה לבתיהם אשר שמשה אותם מאז ומתמיד, ואף בבקשות לקבלת היתר שהם הגישו ציינו כי זו דרך הגישה לבתיהם. עוד הוסיף המבקש כי ככל שהיו הליכים במסגרתם אושרה הדרך העוברת מחלקה 13, הרי אין הוא קשור להליכים אלה ואינם מחייבים אותו.

6.המשיבים 1-7 הגישו תגובה ובה נטענו טענות סף של שיהוי, מעשה עשוי וחוסר תום לב. כן טענו המשיבים 1-7 כי ההליך בו נוקט המבקש כאן הנו פרי קנוניה בינו לבין המשיב 8 ואביו- ראסם. הרקע לטענת הקנוניה, לטענת המשיבים 1-7, הוא כלהלן: בעבר בנה המשיב 8 בית אשר חסם את דרך הגישה לבתי המשיבים 2-7. בעקבות הליכים שהיו, לרבות בבית משפט השלום בחיפה, אושרה דרך חליפית (שהמשיב 8 השיג היתר על סמכה), אשר עוברת בין היתר בחלקה 13. הואיל והמשיב 8 ואביו אינם יכולים כעת להתנגד לסלילת הדרך משהם יצרו את הצורך בה, כך ממשיכם המשיבים 1-7 וטוענים, פועל המבקש בתיאום עמם ומנסה לטרפד את הדרך, שקיימת כבר. בהקשר זה טענו המשיבים 1-7, כי התמונות שהמבקש הציג אינן מתייחסות לעבודות בחלקה 13, אלא בחלקה 26 ליד ביתו של אחד מהם.

המשיבים 1-7 טענו טענות נוספות ובכללן כי הדרך שהמבקש עותר למניעת סלילתה, נסללה מזה יותר משנתיים בפיקוח רשויות התכנון ועל סמך היתרים שניתנו כדין. המבקש אף משתמש בדרך למעבר לביתו של המשיב 8, שם מצויים מחסנים שבשימושו- מכאן שבקשת המבקש לוקה בשיהוי, והיא באה למנוע מעשה עשוי מנוי וגמור.

7.המשיב 8 הגיש אף הוא תגובה שבה הוא דחה את הנטען על ידי המשיבים 1-7 כאילו הוא עושה קנוניה עם המבקש והוא הוסיף וטען, כי קטע הדרך הנוסף אשר המשיבים 1-7 מבקשים לסלול אינו קשור אליו ואינו אמור להיות בשימושו והוא בחזקת המשיבים 1-7 וכי הדרך שאמורה להיסלל לא הייתה בהתאם לאישורים שניתנו על ידי רשויות התכנון.

8.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובמסמכים הנוספים שהוגשו לי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להידחות. אביא את עיקרי נימוקיי.

9.אין זו הפעם הראשונה שעניין הדרך מגיע לפתחו של בית המשפט. בין המשיבים 1-6 לבין ראסם, המבקש וצדדים נוספים, התנהל הליך בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק מס' 2222-10-09. בהליך זה הגישו המשיבים 1-6 כאן תביעה ובקשה למתן צווים במסגרתם נתבקש צו מניעה קבוע וכן צו מניעה זמני האוסר בין היתר על ראסם ועל המבקש לבצע עבודות בניה בחלקה 26 שיש בהן כדי לחסום את דרך הגישה העוברת מחלקה 26 אל בתי חלק מהמשיבים כאן. ברקע ההליך שם נטען כי ראסם ביצע עבודות, אשר היה בהן כדי לחסום את דרך הגישה שהייתה קיימת לבתיהם של חלק מהמשיבים 1-7 מזה שנים רבות. במסגרת ההליך האמור הגיעו הצדדים, ובכללם המבקש כאן, להסכמה שמצאה ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 25.3.2010, שלפיה הוסכם בין היתר כי: "... דרך הגישה שתקבע תהיה על פי מה שיוחלט בוועדות התכנון". בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של פסק דין. יודגש כי להסכמה זו היה שותף המבקש כאן, שהיה אחד הנתבעים בהליך בבית משפט השלום בחיפה. המבקש לא העלה בהליך האמור כל טענה בדבר זכויות שיפגעו כתוצאה מכך.

עוד הסתבר כי ביום 25.3.2010, היום בו ניתן פסק הדין בהליך הקודם, ניתנה החלטה על ידי ועדת התכנון לפיה הדרך עליה הוחלט תיסלל בחלקה 13 במגרש שצוין שם ובתנאים שנקבעו. ככל הנראה הייתה החלטה זו של הועדה המקומית הבסיס להסכמה לביטול צו המניעה שניתן, שנועד למנוע מראסם ביצוע עבודות בניה שיחסמו את דרך הגישה הישנה.

10.בנוסף להליך בבית משפט השלום בחיפה, התנהלו מספר הליכים בעניין הדרך ועבודות הבניה שבוצעו בחלקות, בועדת הערר המחוזית. אפרט את עיקרי ההליכים שם:

לפני מתן פסק הדין בהליך הקודם, הוגש על ידי חלק מהמשיבים כאן ערר, שבו המשיבים היו מג'די ואחד נוסף, בגין היתר בניה שקיבלו לבנייה בחלקה 26 ובחלקה 13. בהחלטה שניתנה ביום 1.1.22009 נדרשה ועדת הערר לדרך והוצעה דרך שתשרת את המחזיקים בחלקה 26. הצעת ועדה הערר נמצאה לא ישימה משהתברר כי בתוואי המוצע קיים בית של אחד השותפים. מכאן באה החלטת ועדת התכנון מיום 25.3.2010 שהתוותה את הדרך מושא הליך זה.

הליך נוסף בועדת הערר היה זה שהוגש בתיק מס' 739/19. ערר זה הוגש על ידי ראסם בין היתר נגד המשיב 2 ודיון בו התקיים ביום 27.4.2010. בדיון זה נכח המבקש למרות שהוא לא היה לכאורה צד להליך. באותו הליך הודיע ב"כ ראסם כי: "אנו לא נפריע לעבודות סלילת גישה כל עוד שהן תואמות את חוות דעתו של יועץ התחבורה". הדיון האמור נסב סביב תוואי הדרך, אשר המבקש מתנגד לו כעת ומבקש למנוע את סלילתו.

עוד תצוין ההחלטה שניתנה בערר (במסגרת תיק 107/10) אשר הוגש על ידי המבקש, שגם הוא נסב סביב הדרך, שככל הנראה הוגש בעקבות החלטת ועדת התכנון מיום 25.3.2010. בערר זה טען המבקש, כי הוא קיבל את האדמה מסבה של אשתו וכי הוא לא חתם ולא ידע מאומה אודות הדרך. בהחלטה בערר צוינו דברים אלו: