אבו אלהיג'ה נ' אורניב ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

על פי גרסתו של התובע, שלא היה עד לקרות האירוע, פגעה הנתבעת ברכבו, אשר היה בחנייה והסבה לו נזק.

הנתבעת מכחישה מכל וכל, כי הייתה מעורבת בתאונה, במהלכה נפגע רכבו של התובע ולטענתה כאשר היא ובנותיה הקטינות נמצאות ברכב, היא נעצרה על ידי מספר עוברי אורח במעלה הכביש, אשר טענו, כי היא פגעה ברכבו של התובע.

באותה עת, לא היה לנתבעת ביטוח או מכל מקום, יש ויכוח בינה ובין חברת מגדל לעניין תקפותו של ביטוח צד ג', ומשכך התגוננה הנתבעת לבדה ועמדה על שמיעת התיק.

ביום 6.3.11 שמעתי את התיק. נשמעה גירסת התובע והנתבעת ונשמעו עדויות שני שמאים מטעם הצדדים. אודה על האמת, לא הבנתי מדוע לא טרח התובע שעל פי גרסתו שלו, לא היה עד לאירוע התאונה, להביא עדים שהיו יכולים לתאר את פגיעת רכב הנתבעת ברכבו, אשר היה בחניה. הרי לטענת התובע עצמו, היו שם לא מעט אנשים, לרבות מר עפיפי, אשר צוין בעדותו ואשר החזיק באותה עת במקום מכולת והיה יכול לתת עדות בלתי אמצעית, פוזיטיבית של מה שראה. תחת זאת, לא הביא התובע כל עד לעדות וגם עד אחד שאף הוא שמע על האירוע ואשר תצהירו הוגש באיחור, אף הוא לא טרח להתייצב בבית המשפט.

אומנם המדובר באירוע חריג, שעה שהנתבעת נעצרה על ידי אנשים במקום שטענו שפגעה ברכב ואולם, לא ברור מיהם אותם אנשים ומה היו הנסיבות שבהן עצרו אותה, שכן איש מהם לא הגיע לביהמ"ש לתת עדות בעניין.

מכאן נובע שהתובע שעליו הנטל להוכיח את התביעה, כלל לא הרים את הנטל לעניין הקשר הסיבתי שבין התנהלות הנתבעת שאין חולק שנסעה במקום לבקר את הוריה ובין הפגיעה ברכבו, שהיה בחניה וזאת לאחר שהנתבעת הכחישה לחלוטין כל מעורבות באירוע.

די היה בסיבה זו כדי להביא לדחיית התביעה ואולם לא אסתפק בכך ואמשיך ואנתח את העדויות שעמדו בפניי.

התובע הביא לעדות שמאי, שהסתבר שאינו מכיר כלל את התובע ולמעשה, הוזמן לתת חוות דעת שמאית אך ורק לגבי היקף הנזק על ידי המוסך שאליו הופנה רכב התובע לתיקון. הוא לא ידע כלל, כי מדובר בפגיעה של רכב שנמצא בחנייה, הוא לא ידע כלל, כי מדובר במספר מוקדי נזק (שניים) לאור העובדה שרכב התובע,לאחר שנפגע, פגע ברכב אחר שהיה בחנייה וכן לא ידע ולא יכול היה להתייחס לחוות הדעת הנגדית של השמאי גורביץ', מטעם הנתבעת, אשר עניינה בין השאר היה מלבד הנזק גם בשאלת הקשר הסיבתי.

אקדים ואומר ואציין, כי בתיק זה כמו בתיקים אחרים, נדרש השמאי מלבד הערכת הנזק, לקשור בקשר סיבתי בין סיפור האירוע כפי שמתואר על ידי התובע או העדים מטעמו ובין הנזק אותו הוא מעריך ואולם השמאי מטעם התובע, כלל לא נדרש לעניין זה ולמעשה עדותו התייחסה אך ורק לנזק שנגרם לרכב התובע והמוכחש כי נגרם על ידי הנתבעת. הלכה למעשה, אין הבדלים משמעותיים בין הערכת הנזק של רכב התובע בין שני השמאים ולמעשה למעט 2,500 ₪ ,אשר השמאי גורביץ' סבור שיש מקום להפחית מהנזק, לאור היכולת להשתמש בחלקים משומשים (חובת הקטנת נזק), שתי חוות הדעת קרובות מאוד בנושא הערכת הנזק.

עם זאת, בנושא הקשר הסיבתי מבהיר השמאי גורביץ' מטעם הנתבעת בחוות דעתו, את הטעמים מכוחם אין לתת אמון, כי רכב הנתבעת גרם לנזק ברכב התובע. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוג הפגיעות המינורי יחסית ברכב הנתבעת (פגיעות שפשוף שאינן קשורות לדעת השמאי, לתאונה הנוכחית), במוקדי הנזק השונים ברכבים ובמיוחד בעובדה שברכב התובע יש שני מוקדי נזק וכן הגבהים השונים בין שני הרכבים, שלא היו יכולים לגרום לנזק ברכב התובע על ידי רכב הנתבעת.

עדותו של השמאי גורביץ' לא נסתרה בחקירה נגדית ובוודאי שלא הייתה שוות ערך לעדותו של השמאי מטעם התובע, שכלל לא נדרש לסוגיות אלה.

הפועל היוצא, איפוא, הוא שהתובע פשוט לא עמד בנטל הראיה לעניין הוכחת תביעתו. לא הובא כל עד המתאר את הפגיעה של הנתבעת ברכב התובע. התובע עצמו לא ראה את הנתבעת פוגעת ברכבו ועדותו בעניין זה היא עדות מפי השמועה.

התובע הגיש תצהיר של עד שבסופו של דבר לא הגיע לעדות והגם שהייתי נכון להכשיר את התצהיר שהוגש באיחור, בפועל נאלצתי לאור אי התייצבות העד, להוציא את התצהיר מתיק ביהמ"ש.

השמאי מטעם התובע לא תמך בקשר הסיבתי שבין הפגיעה אצל ההתובע והשפשוף שנמצא ברכב הנתבעת, שהינו רכב בצבע זהב (רכב התובע הוא רכב בצבע לבן). גם החקירות הנגדיות לא היה בהן כדי לשנות דבר. התובע מצידו, נחקר ארוכות על אפשרות גרימת התאונה על ידי הנתבעת, ככל שהדבר נוגע למיקום רכבו בחנייה ובשים לב לעובדה שרכב הנתבעת היה במעלה הרחוב שעה שנעצר על ידי עוברי אורח ובשים לב למקום הפגיעה והיכולת של הנתבעת כלל לפגוע ברכב התובע.

עדותו זו לא היה בה כדי לשפוך אור או כדי לחזק את תביעתו. הנתבעת, מכל מקום, הייתה אמינה ועמדה על דעתה, כי לא פגעה ברכב התובע כלל וכי נעצרה כששתי בנותיה ברכב, כשפנו אליה בהאשמות שונות והיא סירבה לקחת אחריות כל שהיא עד שהגיע בעלה למקום ולפני כן אביה ולמעשה עמדו על דעתם, שאין כל אחריות מצידה.

מכל המקובץ דלעיל, ביחד ו/או לחוד אין לי אלא לדחות את התביעה.

לנתבעת נגרמו הוצאות עקב הצורך להדוף את התביעה, ההוצאות כללו הגשת חוות דעת נגדית של השמאי גורביץ' שללא ספק סייע בידי הנתבעת על מנת להדוף את הטענות, ככל שהדבר נוגע להוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים ברכב התובע והשפשוף ברכב הנתבעת ולמעלה מזה, אף לעניין המכאניזם שמכוחו התרחשה, אם בכלל, התאונה, ככל שהדבר נוגע באפשרות קיומם של הנזקים האמורים.

אני משפה את התובעת בסכום של 2,500 ₪ בגין חוות דעת גורביץ' וכן בסכום נוסף בגין שכר טרחת עו"ד בשיעור של 1,500 ₪. סכומים אלה ישלם התובע לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.