אבו אל קיעאן עטוה נ' אוחנה

פסק דין

1. התביעה עניינה שיק של הנתבע על סך 12,000₪ מיום 10.7.01 הנושא את חתימתו של הנתבע. השיק משוך לפקודת התובע.

בהתנגדות לביצוע השטר נאמר כי השיק ניתן על ידי הנתבע כפיקדון לששון מזרחי, בעל מוסך הגבעה בירושלים. התמורה לשיק לא סופקה והוסכם שהשיק יוחזר לנתבע ללא כל תשלום. ששון מזרחי טען כי איבד את השיק והורה לנתבע ללכת לבנק ולבטלו וכך עשה הנתבע.

בהסכמת התובע התקבלה ההתנגדות.

2. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע ושל סמי אלסרחאנה שעל פי האמור בתצהירו היה שותף עם ששון מזרחי במוסך הגבעה. מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל אלברט כהן שעל פי תצהירו מכיר את הנתבע אישית בשל קירבה משפחתית. עוד זומן לעדות מטעם הנתבע ששון מזרחי אשר התייצב למתן עדות רק לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו התובע הינו אוחז כשורה ולנתבע לא עומדות כל טענות כלפי התובע אשר לא יכול היה לדעת על כישלון העסקה שבינו לבין ששון מזרחי וסמי אלסרחאנה. לאור מעמדו של התובע כאוחז כשורה לא עומדות לנתבע כל טענות הקשורות לעיסקת היסוד. מאחר ובענייננו כעולה מהראיות השטר סוחר לפני מועד ביצוע העסקה שבקשר אליה נעשה השטר אין גם מקום לדבר על פגם בסיחור. לטענת ב"כ התובע אין בעדותו של ששון מזרחי להועיל לטענות ההגנה של הנתבע.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיה מכל העדויות עולה כי בסופו של יום נמסרה ההמחאה נשוא התביעה כנגד שיק בסך 50,000₪ אשר חזר. משכך, כשלה התמורה כנגדה נמסר השיק נשוא התביעה. השיק היה אמור לחזור אל הנתבע ומשהנתבע לא קיבל אותו הוא נתן הוראת ביטול, כעולה מהודעת הבנק בעניין זה, עובדה המחזקת את גירסת הנתבע. יתר על כן. משהשיק ניתן על תנאי והתנאי לא התקיים, קרי – השיק חזר, נפגם השיק והפך לבלתי סחיר. עוד טוענת ב"כ הנתבע כי גם אם לא ידע התובע בעת קבלת השיק כי השיק פגום היה עליו לחשוד בדבר נוכח היכרותו עם המוסר, סמי אלסרחאנה, נוכח הנסיבות ואופי העיסקה שבוצעה. מהראיות ניתן להסיק כי התובע אינו תם לב שכן קיבל לידיו שיק דחוי מאדם אותו הוא מכיר היטב ויודע כי אין ליתן בו אמון כאשר הוא מעיד כי כבר במועד העסקה מערכת היחסים ביניהם היתה עכורה. עוד טוענת ב"כ הנתבע כי גרסת התובע בדבר התקשרות לנתבע קודם קבלת השיק אינה אמינה והימנעות התובע מלערוך בדיקה מינימאלית ככל הנוגע לנסיבות הוצאת השיק כאשר השיק היה לתאריך דחוי ולא צויין בו שמו של הנפרע, מלמדת על חוסר תום לבו של התובע. על פי הסיכומים מהראיות עולה כי השיק ניתן כשיק ביטחון ועל כן מסירתו היא על תנאי שהשיק על סך 50,000 ₪ יפרע. משלא נפרע השיק, לא ניתן לממש את שטר הביטחון. לבסוף טוענת ב"כ הנתבע כי הימנעות התובע מלהעיד את חברתו אשר ליוותה אותו בביקורו לבית הנתבע מייד לאחר חזרת השיק, צריכה לפעול לחובתו.

4. השיק נשוא התביעה הוא על סך 12,000₪ נושא תאריך 10.7.01 ונושא את חתימתו של הנתבע. מהעדויות עולה התמונה הבאה ככל הנוגע לנסיבות מסירת השיק. הנתבע ביקש לרכוש רכב במוסך הגבעה שהיה בבעלות ששון מזרחי וסמי אלסרחאנה. מאחר והרכב היה מעוקל וזקוק לתיקונים, שילם הנתבע רק חלק ממחיר הרכב והותירו במוסך. בסופו של יום מאחר ולא קיבל את הרכב, דרש את כספו בחזרה. חלף זאת הוצעו לו רכבים אחרים, שהתברר כי אף הם מעוקלים. לבסוף, לאחר שהתברר כי ששון מזרחי וסמי אלסרחאנה עומדים למכור את המוסך לרוכשים מתל-אביב תמורת 100,000 ₪, סוכם כי הנתבע יקבל שיק אחד על סך 50,000 ש"ח שניתן על ידי אותם רוכשים. מאחר וסכום החוב אותו חבו אותה עת ששון מזרחי וסמי אלסרחאנה לנתבע היה נמוך מהסך של 50,000₪, נתן להם הנתבע, לאחר שוידא באמצעות קרוב משפחה כי השיק על סך 50,000₪ ניתן על ידי גורמים אמינים, סכום מסויים במזומן וכן את השיק נשוא התביעה (ר' סעיפים 23-2 לתצהיר התובע; סעיפים 7-3 לתצהירו של אלברט כהן; עדותו בעמ' 32, שורות 12-8, עמ' 33, שורות 8-7; שורות 24-23, 30-28; עמ' 34, שורות 20-16; עדותו של סמי אלסרחאנה בעמ' 13, שורות 29-22; עמ' 14, שורות 24-14; עדותו של ששון מזרחי בעמ' 4, שורות 21-20; עמ' 6, שורות 10-6). השיק על סך 50,000₪ חזר, ומשפנה הנתבע לששון מזרחי לשם קבלת השיק, מסר לו האחרון כי השיק אבד/נגנב (ר' עדותו של התובע בעמ' 27, שורות 28-26). בעקבות זאת נתן הנתבע הוראת ביטול על השיק (ר' סעיף 35 לתצהיר הנתבע; נספח ג' לתצהיר התובע). ללא כל קשר לעסקה זו כעולה מעדויותיהם של התובע ושל סמי אלסרחאנה מסר האחרון לראשון את השיק בגין חוב אותו הוא חב לו, ככל הנראה בשל עיסקת מכר מכונית בין השניים (ר' עדותו של התובע בעמ' 1, שורות 7-6; עמ' 7, שורות 3-1; שורות 20-19; עדותו של סמי אלסרחאנה בעמ' 11, שורה 30; סעיף 7 לתצהירו).

5. מהמסכת העובדתית שתוארה לעיל עולה כי הנתבע לא קיבל את התמורה על פי עסקת היסוד בגינה ניתן השיק שכן השיק על סך 50,000₪ חזר. למעשה גם ב"כ התובע לא חלק בסיכומיו על כך שלנתבע עומדת טענה של כשלון תמורה (ר' סעיף 19 לסיכומים) אלא שלטענתו טענה זו אין כוחה יפה כלפי התובע שהינו אוחז כשורה בשטר. האמנם?

מהראיות עולה כי השיק נמסר על ידי הנתבע כששם הנפרע נותר ריק. התובע העיד כי הוא עצמו מילא את שמו כנפרע על השיק אותו קיבל מאת סמי אלסרחאנה (ר' עמ' 6, שורות 20-14). כיוון שכך אין התובע יכול להיות אוחז כשורה (ר' סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ. שאול פרל ו-2 אח' פ"ד כג(1) 98, בעמ' 100). כיוון שכך, כל טענות ההגנה העומדות לנתבע כלפי סמי אלסרחאנה עומדות לו גם כנגד התובע, לרבות הטענה בדבר כשלון תמורה.

6. ב"כ התובע לא טען כי אף אם התובע אינו אוחז כשורה גובר הוא על זכותו של הנתבע וזאת מכוחה של הילכת גויסקי. למעלה מן הצורך יצויינו איפוא הדברים הבאים. בע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ. חיים יוסף מאיר נקבע כי טענת הגנה שקמה למושך שיק עקב כשלון תמורה שנוצר רק לאחר סיחורו של השיק על ידי הנפרע, אינה עומדת לו כנגד הנעבר ובלבד שהאחרון אוחז בעד ערך שכן "אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע האוחז את השטר קובע ובאותו זמן – כאשר החוזה היה עוד "פתוח" לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע – לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו" (פ"ד טז(1) 595, בעמ' 599).

על הילכת גויסקי נמתחה ביקורת רבה בפסיקה (ר' למשל ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. קבוצת אריה יצחקי בע"מ פ"ד נה(4) 83) ואף בספרות (ר' ש. לרנר, דיני שטרות (מהד' שניה, בעמ' 319-321; מ. מאוטנר, "'שטר ביטחון': אוחז הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך", עיוני משפט יב (תשמ"ז) 205, בעמ' 224-226). ביקשו לצמצמה ולהשאירה בצריך בעיון (ר' ע"א 1560/90 ציטיאט נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח(4) 498, בעמ' 526-527), אך היא טרם בוטלה.

להלכה זו אין תחולה בענייננו שכן ביסודה ניצב "קו פרשת המים" של מועד סיחורו של שטר או לפחות נטילתו על ידי האוחז. משנטל התובע את השטר נשוא התביעה כששם הנפרע ריק, הוא נטל מסמך שאינו שטר (ר' לרנר, דיני שטרות, לעיל, בעמ' 168) וכבר נפסק כי אין מקום להרחיב את הילכת גויסקי ולהחילה גם במצבים אלה (ר' ע"א (תל-אביב-יפו) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד תק-מח 2006(1), 4223). בהערת אגב יוער, שכן ב"כ הנתבע לא העלתה כל טענה בעניין זה, כי הגירסא ולפיה נמסר השיק נשוא התביעה לתובע עוד במאי (ר' עדותו של התובע בעמ' 4, שורות 22-20) ולא לאחר מועד כשלון התמורה (1.7.10, ר' נספח ב' לתצהיר הנתבע) מעלה סימני שאלה וזאת בשים לב למועד פרעונו של השיק – 10.7.10 ולמועד הפקדתו על ידי התובע (30.7.10).

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

בשים לב לאופן ניהול ההליך מצד הנתבע אשר גרם להוצאות סרק לתובע (ר' פרוטוקולים מיום 10.3.05; 27.6.07; 12.2.08; 16.4.08 והחלטת בית המשפט מיום 12.2.08), אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום זהה לזה שנפסק בהחלטת בית המשפט מיום 12.2.08.

ניתן היום, יז' חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: