אבו אל-חוף(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' השופט ש' אטרש

1.העותר נושא עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים בעקבות הרשעתו בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

לאחר שנשא העותר שני שלישים מתקופת המאסר, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר נוכח חוסר שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הטיפול בכלא ונוכח העובדה, שהוא לא עבר אף הליך טיפולי.

מכאן, עתירתו נגד החלטת הועדה.

2.לטענת העותר, לוקה החלטת הועדה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר תום לב המצדיקים התערבותו של בית משפט זה. מנימוקי העתירה עולה, כי הועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ולא התחשבה בשיקולים העומדים לזכותו של העותר, לרבות גילו המבוגר (בן 60), היותו אב למשפחה ברוכת ילדים, אדם נורמטיבי, שאין לחובתו עבר פלילי, שמאז מעצרו מגלה התנהגות טובה. עוד נטען, כי העותר הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו במספר הזדמנויות בהליך המשפטי. העותר מטעים, כי השתתף בכיתת חינוך וציית להוראות והנחיות בית הסוהר ומעולם לא הוצע לו להשתתף בקורס שליטה בכעסים, חרף בקשתו. בנוסף נטען, כי שחרור העותר אינו מהווה סכנה לשלום הציבור, שכן העותר ישתלב עם שחרורו בתוכנית טיפולית שיקומית בלשכת הרווחה במועצה המקומית דיר חנא וייקלט לעבודה בחברת ברזל דיר חנא בע"מ.

3.לא הוגשה תשובה לעתירה מטעם ב"כ היועץ המשפטי ולא היתה הופעה מטעמו לדיון בעתירה בשל שביתת הפרקליטים.

4.מטיעוני ב"כ היועמ"ש בפני ועדת השחרורים עולה, כי הם מתנגדים לשחרורו של העותר בשל חומרת העבירות, התנגדות משטרת ישראל לשחרור ובשל העובדה, כי העותר הציג את עצמו בפני גורמי הטיפול בכלא כקורבן, התקשה לקחת אחריות על מעשיו ולא רצה לעבור טיפול שיפגיש אותו עם החלקים הבעיתיים שבאישיותו.

5.לאחר שעיינו בנימוקי העתירה על צורופותיה, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל.

ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לשחרור על-תנאי ממאסרו, ועליו לשכנע את ועדת השחרורים כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. השיקולים שעל ועדת השחרורים לשקול בבואה לבחון בקשה של אסיר לשחרור על-תנאי, נקבעו בסעיפים 8 עד 12 לחוק.

במקרה דנן, עיון בהחלטת הועדה מראה, כי הועדה התייחסה בעיקר לחוות דעת גורמי הטיפול ממנה עולה, כי העותר מתקשה להתחקות אחר הסיבות שבאישיותו שהביאו אותו לכדי ביצוע העבירה, סירב לשתף פעולה ולא הביע נכונות לעבור תהליך טיפולי כלשהו והוא מודה במיוחס לו באופן חלקי.

אמנם תיק הועדה וחוות גורמי הטיפול אינם מונחים בפנינו, ומשכך יש לבחון את סבירות החלטתה של הועדה על סמך נימוקי העתירה ונספחיה, תוך שאנו ערים לכך, שלא עומדים בפנינו כל המסמכים שעמדו בזמנו בפני הועדה.

העותר התחיל לרצות את המאסר שהושת עליו ביום 20.6.10, כאשר מדובר במאסר לתקופה של 12 חודשים בניכוי 56 ימי מעצר אותם ריצה העותר, כעולה מגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (ת.פ 17234-05-09). במסגרת הטיעונים לעונש הביע העותר צער וחרטה על מעשיו. בית משפט השלום הדגיש בנימוקי גזר הדין, כי העותר לוקח אחריות חלקית על מעשיו. מכאן ברור, כי נושא הבעת החרטה ונטילת האחריות הובאו בחשבון במסגרת גזר הדין, הגם שבנימוקי העתירה שב העותר והדגיש את הבעת חרטתו ואת לקיחת האחריות שלו על מעשיו.

באשר להתנהגותו של העותר בכלא - לא נטען על ידי ב"כ היועמ"ש בפני ועדת השחרורים, כי נרשמו לחובתו של העותר עבירות משמעת או כי התנהגותו היתה שלילית במובן אחר. גם הועדה בהחלטתה לא התייחסה כלל למהות ולאופי התנהגותו של העותר בתקופת המאסר.

באשר להשתתפותו של העותר בהליך טיפולי - מסתבר, כי העותר אכן השתתף בקורס חינוכי וזכה לקבל תעודה, שהוצגה על ידו היום במהלך הדיון. לטענתו, לא הוצע לו להשתתף בקורס שליטה בכעסים. לעתירתו צירף העותר את מכתבו מיום 17.8.10, המופנה לעו"סית של האגף, לפיו, הוא ביקש להשתלב בקבוצה לשיטה בכעסים. בנוסף, בא כוחו פנה לשב"ס באמצעות מכתבו מיום 5.10.10 ובו צויין, כי מרשו ביקש להשתלב בסדנא לשליטה בכעסים אך העו"סית מסרה לו, כי עדיין לא התגבשה קבוצה שבה הוא יכול להשתלב. לא ברור לנו מדוע לא העלו העותר ובא כוחו דאז טענות אלה במהלך הדיון בפני הועדה. בהינתן כל אלה, ומשלא התאפשר לנו לעיין בחוות הדעת של גורמי הטיפול בכלא, אין אנו רואים צורך להכריע בנקודה זו.

6.מתיאור השתלשלות העניינים עד כה עולה, כי ועדת השחרורים נתנה משקל מכריע לאמור בחוות הדעת של גורמי הטיפול ולא נתנה משקל ראוי להתנהגותו הטובה של העותר במהלך תקופת המאסר, לעובדה שהעותר השתתף בקורס חינוכי וזכה לתעודת הערכה, וזאת בניגוד לקביעת הועדה אודות חוסר שיתוף פעולה מצידו של העותר, וכן לא נתנה משקל ראוי לנתוניו האישיים של העותר ולעובדה, כי מדובר בהסתבכותו הראשונה בפלילים, כאשר איזון ראוי של כלל השיקולים, בנסיבות מקרה דנן, מטה את הכף לעבר קבלת העתירה.

7.לאור האמור, אנו מקבלים את העתירה ומורים על החזרת הדיון לפני ועדת השחרורים לצורך קביעת תנאי שחרורו של העותר.

מזכירות ועדת השחרורים תדאג לקביעת מועד מוקדם ככל האפשר בפני ועדת השחרורים לצורך המשך הדיון בעניינו של העותר.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"א, 07 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: