אבדח רודיינא נ' סעדי ניבאל

פסק - דין

לפני ערעור על החלטה אחרת של רשמת בית-דין זה, גב' שי-גרינברג, מיום 4.3.13 (להלן: ההחלטה השניה), שלא ביטלה החלטה מיום 11.2.13, בה חייבה את המערערת (הנתבעת בתיק העיקרי), בהוצאות - הן לתובעת והן לאוצר המדינה, בסך 500 ₪ + 500 ₪ - בגין אי התייצבותה לדיון שהיה קבוע באותו יום, לאחר שניסיון גישור, באותו עניין, לא צלח (להלן: ההחלטה הראשונה).

ביום 4.3.13, הוגשה בקשה לביטול פסיקת ההוצאות בהחלטה הראשונה, משום שהמערערת ובאת-כוחה טענו שסברו, כי לאחר שהסתיים ניסיון הגישור, שהחל בשעה 13:00 והתקיים עד קרוב לשעה 15:00, לא יימשך הדיון בבית-הדין ביום 11.2.13; במיוחד, כאשר באת-כוח המערערת/נתבעת ביקשה, מראש, את הקדמת הדיון באותו מועד, מאחר שבשעה 15:00 עליה להתפנות מיום העבודה, על מנת לטפל בילדיה. בקשה זו נדחתה כבר ביום 4.3.13, בהחלטה השניה, משום שהרשמת לא מצאה מקום, באותו שלב, להורות על ביטול ההחלטה הראשונה, שכן, לא נמצא בבקשה כל טעם שהצדיק את מחדלי הנתבעת, שמנעו את קיום הדיון ביום 11.2.13, כהלכתו. בין היתר, צוינו בהחלטה הראשונה מחדלים נוספים של הנתבעת, המערערת לפני.

ערעור על החלטה אחרת של רשם נדון בשופט אחד, לפי ס' 96(ב) לחוק בתי-המשפט [נ"מ], התשמ"ד-1984, החל בבתי-הדין לעבודה מכוח סעיף 27(ב) לחוק בתי-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

לאחר שעברתי על הודעת הערעור, החלטתי, כי דינה להידחות אף ללא קבלת תשובה.

ככלל, פסיקת הוצאות הינה נושא שבשיקול דעת, אשר ערכאת ערעור נוטה שלא להתערב בו, אלא, אם נפל בהחלטה פגם יסודי וטעות מהותית בשיקול הדעת. [ע"א 77/85 חברת חשמל, מחוז ירושלים בע"מ - חברת החשמל בע"מ, פ"ד לט(2) 592 (1980); ע"ע (ארצי) 573/09 זיידמן - אי.סי.איי. טלקום בע"מ (2010)]. הוא הדין לגבי פסיקת הוצאות במסגרת החלטת ביניים.

לגופו של עניין, המקרה שלפני אינו נמנה עם המקרים המצדיקים חריגה מהכלל האמור. המערערת/נתבעת לא הצביעה על טעות משפטית או אחרת בהחלטת הרשמת, המצדיקה את התערבותי בה כערכאת ערעור. כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה הראשונה - כבר במסמך הזימון לדיון, ליום 11.2.13, נרשם באופן מפורש: "בפתח הדיון ייערך ניסיון גישור - וככל שהגישור לא יצלח, יתקיים דיון בפני שופט ...". זימון זה התקבל בידי ב"כ הנתבעת כבר ביום 30.12.12, ומכאן, שהיה עליה לדעת שהדיון, המיועד לתאריך 11.2.13, לא יתמצה בדיון בפני מגשר/ת. זאת, אף בהתעלם מהטענה, כי המגשרת לא חזרה ויידעה את הצדדים, שהדיון יימשך בפני רשם או שופט, כנטען בערעור, טענה העומדת בניגוד עובדתי לעולה מההחלטה הראשונה.

משהתארך הדיון בפני המגשרת, בתאריך האמור, והתקרבה השעה בה היה על ב"כ הנתבעת להתפנות לעיסוקיה הפרטיים - יהיו חשובים ככל שיהיו - היתה זו חובתה להסב תשומת הלב לכך ולבקש לדחות את המשך הדיון לזמן אחר ולחכות להחלטה שיפוטית. משלא עשתה כן, אין לה להלין, אלא, על עצמה בלבד. ויוער, צד המוזמן לבית-הדין, אינו יכול לדעת, מראש, בוודאות, מתי ישוחרר ועליו להיערך בהתאם. מאחר שזמן הדיון לא נוצל במלואו, בשל העדרות המערערת ובאת-כוחה - צדקה הרשמת שחייבה בהוצאות; ויוער, שמדובר בסכומים מינימאליים.

משכך, אין עלי לדון בטעמים הנוספים הנזכרים בהחלטה הראשונה, אשר לא הוזכרו כלל בבקשה לביטולה. כאמור לעיל, הערעור על ההחלטה השניה - נדחה.

הואיל ולא התבקשה תשובה - לא תחויב המערערת בהוצאות הערעור.

ניתן היום, 13 במרץ 2013 (ב' בניסן תשע"ג), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: