אבאזיז נ' ביטון

פסק דין

1.תביעה בגין הוצאת לשון הרע, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.

2.לטענת התובעת - הינה דיירת בבית מגורים משותף ברחוב אבדימי 4 חיפה ומשמשת כחברת נציגות הבית המשותף. התובעת אישה הגונה שגידלה את ילדיה לתפארת ונטלה על עצמה, כחברת הנציגות, לדאוג לפינוי מקלט הבית המשותף מגרוטאות וחפצים שדיירים נוהגים לאחסן בו. ביום 5.1.09, בשעת בוקר, עת ערכה התובעת סיור במקלט עם פקח עירוני (להלן: "הפקח") פנתה התובעת בנוכחות הפקח לנתבע וביקשה ממנו לפנות את חפציו. בתגובה החל הנתבע להטיח בתובעת דברי קללות ואיומים. התובעת פנתה שנית לנתבע וביקשה ממנו בדרכי נועם לפנות את חפציו, אך הנתבע הגביר את קולו וכינה את התובעת במילים בוטות ומשפילות. סבורה התובעת כי הנתבע הלבין את פניה ברבים, הכפישה ופגע בשמה הטוב בפני הפקח. כן נטען כי התנהגותו של הנתבע גרמה לתובעת עוגמת נפש רבה ומעוצמת העלבונות והקללות היא פגועה וחוששת להראות פניה בפני דיירי הבית המשותף.

3.לטענת הנתבע - תביעת התובעת חסרת כל בסיס ונטולת כל שחר. הנתבע אישר כי הוא מתגורר בבניין המשותף בו שוכנת אף התובעת. כן טען הנתבע כי בינו לבין התובעת היה ויכוח אודות מסירת פרטים כוזבים לפקח בעניין החפצים המצויים במקלט הבית המשותף. בנוכחות הנתבע, כך נטען, מסרה התובעת לפקח כי החפצים המצויים במקלט שייכים לנתבע למרות שהנכון הוא כי החפצים שייכים הן לתובעת עצמה והן לשאר דיירי הבית המשותף. הנתבע מכחיש כי אמר לתובעת את המילים המיוחסות לו בכתב התביעה ולדבריו מעולם לא התבטא כך בפני אדם מבוגר או צעיר ממנו. עוד נטען כי התובעת מקניטה את הנתבע חדשות לבקרים תוך שימוש בביטויים קשים, המתייחסים אף לאביו הקשיש, המשמש כ - 30 שנה חזן בבית הכנסת ושליח ציבור ולימד שנים רבות את ילדי השכונה לקראת הגיעם לגיל מצוות.

4.בדיון שהתקיים בפני העידו התובעת והנתבע.

התובעת הבהירה כי אנשי נציגות הבית המשותף נתקלים בבעיות רבות בבואם לגבות את דמי הועד מהנתבע ולהסדיר עניינים נוספים. לתמיכה אף הוגשו מסמכים המצביעים על סכסוך בין נציגות הבית המשותף והנתבע. הנתבע טען כי אמר לתובעת שהיא שקרנית ולא יותר מכך, לאור הכזבים שהשמיעה לטענתו באוזני הפקח.

באופן תמוה, לא התייצבו אנשים נוספים על מנת לתמוך בטענותיה הקשות של התובעת כלפי הנתבע. למעלה מכך, לא הוברר כלל ועיקר מדוע לא התייצב הפקח העירוני אשר היה עד לאירוע שבמחלוקת והינו העד היחיד נטול הפניות שיכול היה לשפוך אור מירבי על כלל ההתרחשות. עוד אצין כי אחד המסמכים שצירפה התובעת מצביע על כך ש"כל דיירי הבנין" קיבלו ביום 18.2.09 הודעת דרישה מן העיריה על פיה עליהם לדאוג לפינוי המקלט אשר בסמוך לו התרחש האירוע שבמחלוקת.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי בקשב רב לתובעת ולנתבע והתרשמתי משניהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טיעוני הצדדים, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. ברי כי יחסי הצדדים טעונים ביותר, אולם לא ניתן לקבוע על פי רף ההוכחה המתבקש, ללא כל עדות או ראיה לתמיכה, כי הנתבע הוציא דיבתה של התובעת רעה וכי ביצע עוולה בהתאם לאמור בדיני לשון הרע.

6.לפיכך, דין התביעה להידחות.

אני דוחה אפוא את התביעה.

על מנת שלא להעצים את הסכסוך הקיים בין הצדדים, על מנת לעודד פתרונן של מחלוקות בדרכים בוגרות ומיושבות, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

7.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום.

8.המזכירות תשלח העתקים לצדדים בדואר רשום.