אבא ואח' נ' -אינדיגו עיצובים- ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעה כספית בסך 32,000 ₪ שעניינה הפרת חוזה להקמת אתר אינטרנט. הנתבע הגיש בתורו תביעה שכנגד בגין חוב כספי נטען שחייבת לו התובעת/הנתבעת שכנגד בגין שירותים להקמת אתר אינטרנט שסיפק לה.

לשיטת התובעת (להלן: "התובעת" או "הנתבעת שכנגד"), בתאריך 25.03.2009 התקשרה עם הנתבע, שני קידר, הבעלים של עסק לעיצוב אתרי אינטרנט בשם "אינדיגו עיצובים" (להלן: "הנתבע" או "קידר" או "התובע שכנגד") בהסכם לבניית אתר אינטרנט. ההסכם נערך בכתב ובו סיכמו הצדדים, כי האתר ייבנה בשיטת "tailor made" וזאת תוך 35 ימי עבודה, החל ממועד מתן כיתובי האתר ואישור הגרפיקה (עד חודש מאי 2009) וכי הוא יותאם לצרכיה הייחודיים והייעודיים של התובעת.

טענתה המרכזית של התובעת היא, כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו כלפיה וכי האתר אותו התחייב לספק היה פגום הן מבחינה טכנית והן מבחינת תוכן ועיצוב ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. בשל ליקויים אלה נבצר מהתובעת להפעיל את האתר; התגלו פגמים באופן בנייתו של האתר; התיקונים שביקשה לתקן לא בוצעו ע"י הנתבע מחמת סירוב; הנתבע סירב לספק לתובעת את קוד המקור שבאמצעותו היה ניתן להעביר את בניית האתר למתכנת אחרת, וזאת לאחר שעלו יחסיהם החוזיים של הצדדים על שרטון. עוד נטען, כי הנתבע העדיף רווח כלכלי על חשבון התחייבותו החוזית כלפיה, כאשר הקפיא את בניית האתר לטובת עסק אחר בייצור לוחות שנה.

באשר לליקויים נטען, כי התובעת העבירה לנתבע רשימה של ליקויים אשר כללה כ-60 תקלות, ברם הנתבע נמנע מלבצע את העבודה בצורה מקצועית ויסודית, כאשר חלק מהתקלות לא נפתרו כלל, וחלק אחר שתוקן גרם לליקויים נוספים, משלא דאג הנתבע לבצע את העבודה ביסודיות הנדרשת ולוודא, כי האתר פועל כהלכה.

לשיטת התובעת, היא הזמינה בניית "רשת חברתית" באינטרנט (להלן: "האתר"), שאמורה להיבנות על בסיס SQL, אולם בפועל האתר נבנה בשיטת ה- access, בניגוד למקובל בסוגי אתרים המוגדרים כרשת חברתית, והמאפשרים גלישה ושימוש של מספר עצום של גולשים בו זמנית. לטענתה, הנתבע לא גילה לה את ההבדל בין שתי השיטות, והיא סמכה על מקצועיותו, לאחר שעמדה על רצונה לבנות את האתר בצורה האופטימאלית, אולם האתר לא נבנה לפי בקשתה. נפקות ההבדל בין שתי השיטות, הינה למעשה עמידת האתר בפני העומס של השימוש בו על ידי מספר רב של גולשים, באופן שהביא לקריסתו. התובעת גילתה את ההבדל בין שתי השיטות הנ"ל, עת פנתה למתכנתים אחרים מאותו תחום.

באשר לנזקים, נטען כי באי הפעלת האתר במועד המתוכנן נגרמה לתובעת פגיעה במוניטין שלה, לרבות פגיעה במקור הכנסתה, שכן היא הייתה אמורה להשתכר מהפעלת האתר סך 3,800 ₪ לחודש (סך 38,000 ל-10 חודשים), אשר הועמד על ידה לסך של 11,300 ₪; סך נוסף של 8,000 ₪ הכספים ששולמו על ידה לנתבע; 7,000 ₪ בגין אובדן הכנסות מעבודה בקיץ; 4,000 ₪ אובדן הכנסות מהאתר; 1,000 ₪ הוצאות ועגמת נפש; 700 ₪ הוצאות משפטיות.

כאמור, הנתבע הגיש תביעה שכנגד (להלן: "התביעה שכנגד") בסך 19,757 ₪, בגין יתרת שכר העבודה המוסכם על-פי החוזה לבניית האתר בסך 13,000 ₪, שלא שולמה ע"י הנתבעת שכנגד (הסכום המוסכם 21,350 ₪ מתוכן שילמה התובעת ,8,350 ₪), וכן סך נוסף של 5,592 ₪ בגין עבודות נוספות שהוא ביצע ואשר הן לא היו כלולות בהסכם; כמפורט בהרחבה בסעיף 10 לכתב התביעה שכנגד.

התובע מאשר, כי עפ"י המוסכם בינו לבין הנתבעת שכנגד היה עליו לבנות אתר בשיטת "התאילור", וטוען כי כך נבנה האתר בפועל. לשיטת הנתבע, האתר פעיל וניתן לשימוש, למעט טקסטים חסרים שהיה באחריותה של התובעת להעביר לידיו על-פי ההסכם. לגישתו, הליקויים או פגמים להם טוענת התובעת/הנתבעת שכנגד הינם למעשה דברים שקשורים בהעדפות אישיות בדבר שינוי צבעים, שינוי גדלי תמונות, טקסטים וכדומה. התובעת לא העבירה את הערותיה כמקשה אחת, כפי שהוסכם על פי החוזה, ולמרות זאת הוא טיפל בהערותיה, הגם שהוגשו באיחור ובניגוד לחוזה.

עוד נטען, כי התובע שכנגד יידע את הנתבעת שכנגד מראש, כי בחודשים 09/10-2009 הוא לא יוכל לעבוד על ההזמנה שלה, ביקש ממנה להעביר לידיו את רשימת ההערות הסופיות לפני תחילת חודש ספטמבר, אך היא לא עשתה כן, ומשהוגשו אלה באיחור נדחה יישום הטיפול בהערות לאחר ראש השנה. התובע שכנגד טוען, כי העיכוב בלוח הזמנים היה כתוצאה ממעשיה ומחדליה של התובעת ואין לה להלין אלא על עצמה.

באשר לבסיס הנתונים, מפנה התובע שכנגד לעמוד 4 להסכם, שם נכתב במפורש, כי העברת האתר מ access ל- SQL כרוך בתשלום נוסף והדבר הוסבר לתובעת. התובעת בחרה בבסיס access על מנת להוזיל בעלויות.

דיון והכרעה

לאחר שהפכתי ובחנתי בחן היטב את צרופת המסמכים שהוגשו על-ידי מהצדדים, המשתרעים על יותר ממאה עמודים, תדפיסי האתר, תיעוד חילופי הדברים באי-מייל בין הצדדים, הסכם ההתקשרות וכן עדויות הצדדים בפניי, שוכנעתי כי בנסיבות העניין דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, כל אחת מהן, להתקבל באופן חלקי. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו.

בבוא בית המשפט לבחון קיומו של חוזה, על רכיביו והבנת הצדדים את התחייבויותיהם לביצוע העבודה ומתן התמורה על פיה, הרי שקנה המידה הוא בין השאר שביעות רצון שני הצדדים מקיומו של החוזה. בית המשפט אינו בא להחליף את בעלי המקצוע במקצועיותם, אלא להכריע באופן אובייקטיבי על פני הדברים שהובאו בפניו.

עקרון תום הלב הוא חלק בלתי נפרד משיטת המשפט שלנו והוא עוגן בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. עקרון זה מחייב את הצדדים לפעול בתום לב "לביצוע מושלם של החיובים" (ראה עוד ג' שלו, דיני חוזים, תשס"ה 2005 עמ' 90 ואילך). עקרון זה חל בענייננו הן על התובעת והן על הנתבע.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים נסבה סביב מועד אספקת האתר וצורתו, כאשר התובעת טענה כי זה האתר הושלם כיאות, ומנגד טען הנתבע, כי האתר היה מוכן להעלאה לאוויר וכי כל שנותר לביצוע הוא מספר טקסטים החסרים וכי הסיבה לטענתו לעיכוב נבעה מצורת העברת ההערות של התובעת, טיפין טיפין וללא שום מגבלות, חרף המוסכם בחוזה וחרף העובדה, כי הוא גם התריע בפניה אודות עניין זה במהלך ולאורך כל ההתקשרות ביניהם.

לעניין זה, אפנה להסכם שם נקבע כלהלן : "העבודה תבוצע תוך 35 ימי עסקים ממתן כיתובי האתר ואישור הגרפיקה. במידה ולא יאושר העיצוב הראשוני יוגש עדכון העיצוב תוך 3 ימי עבודה, כך יוגשו עד 5 עדכונים לעיצוב". ובהמשך נקבע "העלאת האתר תתבצע עד גמר בנייתו. אי השלמת התוכן הנמצא באחריות הלקוח לא תעכב את התשלום. במידה והפרויקט מתבטל מכל סיבה שאינה תלויה באינדיגו עיצוב ואתרים, הלקוח ישלם 75% ממחיר האתר עבור העבודה שנעשתה עד רגע הביטול ובתנאי שהעבודה החלה". לעניין "לוח הזמנים" נקבע, כי : "* דוגמא עיצובית עד יום רביעי- 1 באפריל, כאשר כל עדכון עיצוב דוחה את כל הזמנים שרשומים פה לפיו. * הגשת ממשק עדכון לתחילת העבודה הניהולית שלך (כמו הזנת ערים, סגנונות ריקוד וכו')- 17 לאפריל. * הגשת האתר לבדיקות- צפוי 22 למאי עם סטייה של עד שבוע".

העולה מן המקובץ לעיל, כי הצדדים הסכימו שעדכוני עיצוב דוחים את לוח הזמנים הקבועים בין הצדדים בחוזה עצמו, וכי מזמין האתר רשאי לדרוש 5 עדכוני עיצוב ראשוני של האתר וכי העלאתו תתבצע עד גמר בנייתו. הצדדים התוו בחוזה את התכנים שיכללו באתר, כך למשל אפנה אם כי בתמצית לכל המוסכם באשר לנושאי ההסכם כגון מבנה האתר, דף הבית, דף אישי, דף רקדן, שדרוג לדף מורה וכיוצ"ב. יחד עם זאת, לא הוסכם דבר בין הצדדים בכל הנוגע לנושא איכות העבודה שתתבצע. אי-לכך, השאלה שדורשת הכרעה בענייננו הינה, האם האתר, כפי שנבנה, מהווה הפרה של ההסכמות שהושגו בין הצדדים, וזאת לאור סעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע, כי : "חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים".

וכלשונו של כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית הדין הארצי, תק-על 80(3), 987, עמ' 991: