א.ת.ר שיווק מזון בע"מ ואח' נ' י. אריה שיווק בע"מ ואח'

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' סגן הנשיאה, השופט קינר).

בפני בית משפט קמא הונחו שתי בקשות: האחת לאישורו והאחרת לביטולו של פסק בוררות, שניתן על ידי הבורר, עו"ד רונן סטי.

המחלוקת שבין הצדדים היא באשר להסכם, לפיו רכשו המבקשים מהמשיבים את זכויותיהם במרכול. המבקשים טענו כי המשיבים הטעו אותם ולא גילו להם, כי בסמוך למרכול עומד להיפתח מרכול מתחרה, ואף הגדילו לעשות בכך ששילמו לבעל המרכול המתחרה סכום של 5,000 דולר כדי שיידחה את פתיחת המרכול, וזאת על מנת להסתיר את הדבר מן המבקשים.

עוד טענו המבקשים להטעיות והפרות יסודיות של ההסכם, לרבות עיוות ספרי ההכנסות וההוצאות, זיופים ברשימות המלאי וכיוצא באלה.

פסק הבוררות הוא יסודי ומקיף ובסופו של דבר פסק הבורר, כי לא הייתה למבקשים עילה לבטל את ההסכם, ולכן עליהם לשלם למשיבים את יתרת התשלומים המתחייבים מן ההסכם.

לטענת המבקשים יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24(9) לחוק הבוררות, כלומר, שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. על פי טענה זו היה על הבורר לקבל את התביעה לאחר שהתברר לו כי המשיבים שיקרו באשר לקיום רישיון עסק, התאמת העסק לתנאי היתר הבנייה, באשר להכנסות מן המרכול, באשר לבעלות ולשעבודים על הציוד הנמצא במקום, באשר למלאי וזיוף הרשומות ובאשר למרכול המתחרה העומד לקום בסמוך למרכול הנמכר.

לטענת המבקשים, פסק בוררות כזה, הנותן גושפנקא למעשים כה נפסדים, עומד בניגוד לתקנת הציבור.

בית משפט קמא סקר בהרחבה את הפסיקה הנוגעת לביטול פסק בורר מן הטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור.

תמציתם של דברים היא, שבית המשפט יבטל פסק בוררות הנוגד את תקנת הציבור, מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר.

עוד הוסיף בית המשפט העליון וקבע, כי ביטול פסק בורר בעילה זו יתייחד למקרים נדירים שבנדירים, בהם יש בתוכנו של הפסק כדי לפגוע באותם אינטרסים ועקרונות האמורים לעיל.

ראשית, יש להבחין בין תוכנו של הפסק לבין תוצאתו.

לא מצאתי בתוכנו של הפסק דבר שיש בו כדי לפגוע באותם אינטרסים, עקרונות וערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר. כב' הבורר אינו קובע שמעשים שליליים כמו מעשי רמייה והטעיה הם מעשים חיוביים שיש לתת להם גיבוי. הבורר מגנה מעשים אלה, אך קובע שהתוצאה המשפטית איננה כגרסת המבקשים.

בהחלט ייתכן שכב' הבורר טעה ביישום הדין המהותי על העובדות החמורות שהתגלו במהלך הדיונים בפניו, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה שפסק הבורר נוגד את תקנת הציבור.

במקרים קיצוניים בהם בוטל פסק בורר בהיותו נוגד את תקנת הציבור מדובר היה בפסק בורר אשר נתן גושפנקא לפעולות של רופא בניגוד לעקרונות מנחים בתחום העיסוק ברפואה וביחסי רופא חולה, או כאשר תוכנו של הפסק היה מנוגד לפסק דין או להחלטה חלוטה של בית המשפט באופן המרוקן אותה מתוכן. לא זה המצב בענייננו. כאן הבורר לא נתן גושפנקא להתנהגות השלילית של המשיבים, למעשה הוא אף גינה התנהגות זו, אך מסקנתו המשפטית הייתה שהתנהגות כזו אין בה כדי לזכות את המבקשים בתרופה לה הם עותרים.

בנסיבות כאלה אני סבור כי פסק דינו של בית משפט קמא מנתח נכונה את המצב המשפטי באשר לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, ומיישם את הדין כהלכה על העובדות הספציפיות במקרה זה.

יודגש, כי בית משפט בבואו לבחון את פסק הבורר אינו בוחן אם טעה בהחלת הדין המהותי אלא בודק אם אכן יש בתוכנו של הפסק, להבדיל מתוצאתו, כדי לפגוע בתקנת הציבור כפי שעניין התפרש בפסיקה.

בית משפט קמא בחן את הדברים כאמור לעיל, ואני שותף למסקנתו כי אכן המשיבים נהגו בצורה שערורייתית, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה שהבורר בפסק דינו נתן גושפנקא להתנהגות כזו, ולכן פסק הבורר אינו נוגד את תקנת הציבור.

מכיוון שכך אני דוחה את הבקשה, אך בנסיבות העניין בחרתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א סיון תשע"א, 13 יוני 2011, בהעדר הצדדים.