א.ש.ח. מהנדסים בע"מ נ' מועצה מקומית עילוט

החלטה

1.תיק זה עניינו תביעה כספית של דמי שכירות המגיעים לתובעת מהנתבעת כנטען בכתב התביעה.

סכום הקרן של התביעה הינו סך של 1,150,234 ₪, והסכום המשוערך הינו סך של 2,484,981 ₪.

2.יחד עם הגשת כתב התביעה, הוגשה בקשה למתן צווי עיקול זמניים.

נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד, ובשלב מאוחר יותר הוגשה בקשה לביטול צווי העיקול הנ"ל.

ביום 18.8.08 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקולים, בפני כב' הרשמת רג'ד זועבי, ובמהלך דיון זה הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה, ובין היתר הוסכם שם כי:

* צו העיקול הזמני יהפוך לסופי ויעמוד על סך של 100,000 ₪.

* נוסף על האמור לעיל הנתבעת תמחה את כל זכויותיה בחברות פלאפון תקשורת בע"מ, פרטנר תקשורת בע"מ וסלקום לישראל בע"מ, בקשר לקבלת דמי שכירות עד סכום של 400,000 ₪, לטובת התובעת ותחתום על המחאת זכות לביצוע התחייבות זו.

*תינתן הוראה בלתי חוזרת למחזיק להעביר לתובעת באמצעות בא כוחה סכום של 100,000 ₪.

* הערבות הבנקאית אשר הופקדה ע"י התובעת תוחזר אליה מיידית באמצעות בא כוחה.

3.בדיון בבקשות הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות מקומית וכן בבקשת הרשות להתגונן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה תינתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה, אך זאת בכפוף לתנאים שייקבעו לפי שיקול דעתו של בית המשפט ולאחר שהצדדים יגישו את טיעוניהם בעניין זה בכתב.

4.לאחר שעיינתי בסיכום טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי די בתנאים אשר גובשו בדיון מיום 18.8.08 שלעיל, כדי שיהוו אף הם תנאים לצורך מתן רשות להתגונן לנתבעת.

5.בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם."

בספרו של המלומד גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 412 נכתב:

"ניתן לחלק את התנאים לשתי קבוצות: תנאים בדבר דרך ניהול המשפט ותנאים בדבר תשלום כספים, הפקדה, ערבויות וכו'. בעוד שלגבי סוג התנאים הראשון, שיקול דעתו של השופט הוא "ללא תחום וגבול", הרי שלגבי סוג התנאים השני, יש להשתמש בשיקול הדעת רק כאשר סיכויי ההגנה הם בבחינת "אפשרות רחוקה מאוד".

מקום שתצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה ובית המשפט נוטה לסרב לבקשת הרשות להתגונן, אין מניעה בנסיבות כאלה שהרשות שתינתן תהיה מותנית בתנאים."

עוד נכתב בעמ' 403:

"בית המשפט נותן דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן. הוא אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע או את סיכויי הגנתו, אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להתגונן על פי החומר המצוי לפניו.

אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו ואין בדוקים את טיב ראיותיו...