א.ר.ן. (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

פסק דין

העתירה

1. העותרים פנו לביהמ"ש בעתירה למתן צו קבוע המורה למשיבה 1 (להלן: "העירייה") לאייש במהלך עונות הרחצה הנוכחית ואלו הבאות את כלל סוכות המצילים בחופים המוכרזים של העיר תל אביב, ולרבות סוכות המצילים הידועים בשם: חוף אביב; חוף פרישמן; חוף צוק דרום וחוף הילטון בהתאם לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964 (להלן: "החוק"), וכן הצו להסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה-1965 (להלן: "צו הסדרת מקומות רחצה").

עוד התבקש בית המשפט לתן צו הקובע, כי החלטת העירייה לפנות למשיב 2 (להלן: "משרד הפנים") בבקשה לבטל הכרזה על חופים מוכרזים ו/או לאסור רחצה בחופים מוכרזים מכוח סעיף 15 (ג) לצו הסדרת מקומות רחצה, הינה פגומה, בלתי סבירה ולא נועדה לתכלית ראויה, וכי החלטת משרד הפנים המעניקה לעירייה היתר בן 14 ימים שלא לאייש סוכות מצילים, הינו אף הוא פגום ובלתי סביר, וכי הוצאה חוזרת ונשנית של היתרים מסוג זה אף היא הינה פגומה ובלתי סבירה, לא נועדה לתכלית ראויה ומנוגדת לדין.

כמו כן, התבקש בית המשפט, להורות לעירייה להוסיף תקני מצילים או לשכור מצילים, באופן שניתן יהיה לתן שירותי הצלה בכל חופיה המוכרזים.

נימוקי העתירה

2. לטענת העותרים, העירייה אינה ממלאה אחר חובתה לאייש במצילים את כל סוכות ההצלה בחופים המוכרזים המצויים בשטחה, וזאת מדי שנה בשנה, כפי שהתרחש אף בפתיחת עונת הרחצה הנוכחית, שהחלה בתאריך 1.5.14.

לעותרים התברר, שהעירייה פנתה למשרד הפנים וקיבלה ממנו היתר שלא לאייש חלק מסוכות המצילים בטענה של מחסור במצילים.

מחסור זה במצילים נובע מהתנהלות העירייה עצמה, לאחר שביטלה תקני מצילים בתקן העירוני וצמצמה את התקנים מ- 53 תקני מצילים בשנת 2012, ל- 40 תקנים בשנים 2013 ו- 2014. מעבר לכך, הוסיפה העירייה תקן של "מציל ראשי", אותו ממלא מר טל פילטר, אך בפועל הוא אינו משמש כמציל.

התנהלות זו של העירייה זכתה לביקורת בית המשפט בעתירה דומה שהוגשה בשנה החולפת במסגרת עת"מ (מחוזי ת"א) 5504-05-13 א.ר.ן נ' עיריית תל אביב יפו ואח' (5.5.13 וכן 13.5.13) כשאז הוציא בית המשפט צווים המופנים כלפי העירייה והמורים לה לאייש סוכות המצילים בחופים המוכרזים בשטחי שיפוטה, אלא שלא כך כאמור נהגה גם השנה.

3. למרות החלטה בית המשפט בתיק מהשנה שחלפה, פנתה העירייה למשרד הפנים בבקשה להתחשב בבעיית המצילים והאחרון עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 15(ג) לצו הסדרת מקומות רחצה, והתיר לה מתאריך 1.5.14 עד 14.5.14 שלא להפעיל 4 חופים מתוך 13 החופים (נספח ג' לעתירה המתוקנת). בהמשך ניתן היתר נוסף לתקופה שבין 15.5.14 ל- 28.5.14 (נספח ד' לעתירה המתוקנת). בתאריך 27.5.14 הוארך האישור לעירייה שלא לאייש שתי תחנות הצלה בלבד ולא ארבע תחנות הצלה, אך בפועל ולאחר שפרץ סכסוך עבודה משרד הפנים אישר לעירייה לתקופה קצרה הפעלת 9-10 תחנות הצלה בלבד (עותק ההחלטה צורף כנספח א' לתגובת משרד הפנים).

אישור נוסף ניתן בתאריך 12.6.14 על פי סמכות משרד הפנים בסעיף 15(ג) כאמור, אלא שעתה, חייב משרד הפנים את העירייה להפעיל לפחות 10 מתוך 13 תחנות ההצלה לתקופה שבין 12.6.14 ועד 25.6.14, תוך שציין כי על העירייה לעשות מירב המאמצים להתארגן לפתיחת כל 13 תחנות ההצלה שבתחומה, במיוחד כש"החופש הגדול" מתקרב (מכתב מ- 12.6.14 צורף במהלך הדיון האחרון).

לטענת העותרים, משרד הפנים לא היה מודע לעובדה ולפיה, עיריית תל אביב יצרה את המחסור במצילים בעצמה ובידיה גם את הכלים לאייש את כמות המצילים המתאימה לו אך חפצה בכך. מכל מקום, אי הצבת מצילים בכל החופים המוכרזים מהווה לטענת העותרים הפרת חובה חקוקה וסכנה בטיחותית של ממש למתרחצים, כמו גם לעותרים, שהינם בעלי עסקים באותם חופים מוכרזים שאינם מאוישים במצילים, באופן המביא לפגיעה ישירה בעסקיהם.

תגובת העירייה

4. העירייה מצידה טענה, כי עסקינן ב- 4 חופי רחצה מוכרזים בלבד מתוך 13. עוד הוסיפה, כי העותרים הגישו עתירתם משיקולים כלכליים בלבד, ולא משיקולי סיכון חיי אדם ופגיעה בהנאת הציבור מחוף הרחצה המוכרז.

מעבר לאלה ציינה, כי העותרים התעלמו מהחלטות משרד הפנים המתירות לעירייה שלא לפתוח את אותם 4 חופים מוכרזים משיקולים מקצועיים הכוללים הערכת סיכונים בחופי הרחצה, נתונים אודות היקף הרחצה בחופי הרחצה השונים בעונות הרחצה הקודמות, מרחקים בין תחנות ההצלחה וכיו"ב, כמו גם קיומם של אילוצים אובייקטיבים שאינם מאפשרים הצבת מצילים בכל חופי הרחצה המוכרזים, ולרבות הסכמי עבודה בין המצילים לרשויות המקומיות המעסיקות אותם,. בית המשפט לעניינים מנהלים, כך העירייה, אינו המקום לכפיית הסכמי העסקה בין העירייה לרשות.

העירייה הוסיפה, כי מאחר והיא עומדת בתנאי הצו, ולא התברר כל פסול בבקשת המשיבה ממשרד הפנים לבטל הכרזתם של מקצת מחופי הרחצה בתחומה וסגירת מקצת מתחנות ההצלה, באופן שיאפשר הפעלת מירב תחנות ההצלה עד שתורחב מצבת כוח האדם הקיימת, כי אז יש לדחות את העתירה, באשר אין כל פגם המצדיק שינוי בהחלטת משרד הפנים, שכל כולה שיקולים מקצועיים ועניינים על ידי גורמים מקצועיים.

מעבר לאלה טענה העירייה, כי העתירה לוקה בריבוי פגמים ולרבות פגמים מתחום הצדק והיושר, חוסר תום הלב והעדר ניקיון כפיים, במיוחד עת עסקינן באינטרסים צרים של העותרות מחד, ופגיעה בציבור המתרחצים הבוחרים לפקוד חופי רחצה אחרים ולא את החופים בהם לא הותרה רחצה, תוך פגיעה באלה במסווה של דאגה לציבור.

כך גם טענה העירייה, כי העתירה מכוונת כולה לבחינת אופן הפעלת שיקול דעתה והחלפתו בשיקול דעת בית המשפט, תוך שקילת שיקולים שאינם מכוונים להבטחת שלומם, ביטחונם ובטיחותם של הנופשים המתרחצים בחופי הרחצה.

תגובת משרד הפנים