א.פ. נ' עיריית ירושלים ואח'

מבוא

1. התובעת, ילידת 21.8.57, נפלה ביום 11.7.12 עת צעדה דרך חורשה בשביל המוביל לביתה. לטענתה, היא נתקלה בגדם עץ (להלן: הגדם) אשר היה ממוקם ליד ארון חשמל המצוי בסמוך לשביל (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נחבלה בקרסול. התביעה היא בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה.

2. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, עיריית ירושלים, אשר החורשה מצויה בתחומה (להלן: העיריה) ונגד הנתבעת 2,חברת החשמל לישראל בע"מ, אשר ארון החשמל בבעלותה (להלן: חברת החשמל, העירייה וחברת החשמל יחד יכונו להלן: הנתבעות).

3. התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות. המחלוקות בין הצדדים הן לגבי נסיבות התאונה, שאלת האחריות להתרחשותה, שיעור הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה וגובה הנזק.

4. מטעם התביעה העידו התובעת וחברתה הגב' נעמי מימוני (להלן: נעמי), אשר חשה אל התובעת מיד בסמוך לתאונה. מטעם הנתבעת 1 העיד מר זכרייה עווסאת, מנהל אזור גילה מטעם מחלקת הגננות בעירייה (להלן: זכרייה) ומטעם הנתבעת 2 העיד מר אריק לרנר, סגן מנהל מחלקת אחזקת רשת בחברת החשמל ממחוז ירושלים (להלן: אריק).

    

   התשתית העובדתית

5. אין מחלוקת בדבר הימצאותו של הגדם ליד ארון החשמל בעת התרחשות התאונה. המחלוקות בין הצדדים, במישור העובדתי, מתמקדות בשאלה האם אכן נפלה התובעת במקום הנטען על ידה ואם התשובה לכך חיובית, האם נפלה עקב היתקלותה בגדם.

6. מתצהירה של התובעת ומעדותה עולה כי ביום התאונה, בסמוך לשעה 21:00, צעדה בשביל המוביל לביתה. השביל מחבר את צומת הרחובות הרוזמרין ודב יוסף (להלן: הצומת) עם רחוב אברהם יערי, בו היא מתגוררת, בשכונת גילה בירושלים. הדבר היה לאחר שחזרה במונית מבילוי בקניון מלחה עם חברתה נעמי. נהג המונית הוריד אותן בצומת סמוך לביתה של נעמי ברחוב רוזמרין. הוא לא הוריד אותה בפתח ביתה, עקב תקר בגלגל המונית. היא חצתה את מעבר החציה בצומת ומשם המשיכה ישר בשביל. לאורך השביל לא הייתה תאורה והיה חשוך יחסית. תוך כדי הליכה היא נתקלה בגדם עץ שבלט מספר סנטימטרים מעל פני הקרקע. הגדם היה בסמוך לארון חשמל (ראו תמונה אשר סומנה כמוצג ת/2 על גבה סומן מקום הנפילה ותוואי השביל המוביל משם לבניין בו גרה התובעת). כתוצאה מההיתקלות עם הגדם הסתובב קרסול רגלה הימיני והיא נפלה על האדמה גונחת מכאבים. בעדותה אישרה התובעת כי בזמן אמת לא ראתה במה נתקלה. היא הרגישה שנתקלה במשהו קשה אשר בלט מעל פני גובה השביל בו צעדה אך לא ידעה מהו. רק לאחר מכן, למחרת יום התאונה כאשר בנה צילם את המקום, ובתמונה ראתה את הגדם ואת מיקומו בסמוך לארון החשמל, היא מיד הבינה כי נתקלה בגדם.

7. נעמי העידה כי לאחר שירדו מהמונית היא עלתה לדירתה מצויה בקומה הרביעית בבניין ואילו התובעת המשיכה לכיוון הרמזורים על מנת לחצות את הכביש. זמן קצר לאחר מכן (כדקה, שתיים), בעודה עולה במדרגות של הקומה השלישית, התקשרה אליה התובעת וצעקה כי נפלה בשביל. היא מיהרה אליה ומצאה אותה מוטלת ליד ארון החשמל אשר ממוקם לאורך השביל לפני עיקולו ימינה (ראו מוצג נ/1 אשר על גבו סמנה נעמי את המעון המצוי מול בנין מגוריה, את מעבר החציה, את השביל ואת מקום הנפילה וכן ראו מוצג נ/2 בו סימנה את תוואי הדרך שהתובעת צעדה בו). התובעת אמרה לה כי נתקלה במשהו. באותו זמן הגיע למקום שכן נוסף עם בנו. הם נשארו אתה ואילו היא הלכה להזעיק את בעלה של התובעת. היא פגשה אותו ואת בנו באמצע הדרך והם חזרו לסייע לתובעת. אחד הנוכחים הזמין למקום אמבולנס שפינה את התובעת לבית החולים. כאשר ביקרה אותה בבית חולים אמרה לה התובעת "נעמי היה שם משהו עבה ונתקלתי בו. משהו קשה שנתקלתי בו" (פרוטוקול עמוד 6 שורות 28-29). כמה ימים לאחר התאונה חזרה למקום האירוע וראתה את נעליה של התובעת, נעלי אצבע שטוחות איתן הן נוהגות ללכת לעבודה, זרוקות ליד ארון החשמל וראתה גם את הגדם (פרוטוקול עמוד 10 שורות 15-16).