א. עטרה רכב ותחבורה בע"מ ואח' נ' עירית חיפה

פסק דין

לא מצאתי לנכון לבקש תשובה מהמשיבה, שכן גישתם של המערערים כל כך מעוררת השתהות עד כדי תמיהה מדוע היה מקום להגיש את הערעור בנוסח בו הוא הוגש.

המערער מס' 2 הגיע היום באיחור לדיון ולשאלותיי השיב, כי הוא והמערערת השנייה, ידעו על הדיון שהתקיים ביום 14.10.10 ובו ניתן נגדם פסק דין בשל העדר התייצבות. לא ברור לי כיצד טענה זו מתיישבת עם נימוקי הערעור ולא ברור לי מדוע פנו המערערים בערעור שבנסיבות אלו רק במקרה של עיוות דין, יש מקום לבטל את פסק הדין והכיצד אפשר לטעון לעיוות דין, שבא כוח המערערים לא יודע להשיב האם ביום ביצוע העבירה על פי כתב האישום 4.8.08, היה למי מהמערערים רישיון עסק.

עזות מצח היא, לטעון את הטענה המופיעה בפרק ו' לנימוקי הערעור עליה חזר בתקיפות המערער 2 בעצמו ולפיה המערער 2 מסרב לחתום על התחייבות שלא לבצע עבירה, מנימוקים הקשורים בתפיסת עולמו של החוק או כפי שמצויין בערעור, כי מדובר בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה (סעיף 42 לערעור).

תמוה בעיני כיצד ניתן לטעון כי הציבור לא יכול לעמוד בקיום הוראות החוק. מוטב היה כי המערערים לא ייפתחו את העסק עד שלא יחזיקו בידם רישיון עסק. מי שפועל כך, פועל לפי החוק ואין כל מניעה לעמוד בהוראות חוק אלו. משבחרו המערערים לפעול בדרך פסולה, אין להם אלא להלין כנגד עצמם ואדגיש כי שיעור הקנס שהוטל על המערערים, אינו חורג מרמת הענישה הראויה ולא מצאתי גם הצדקה לקבל את הערעור בשל אי התייצבות נאשמים לדיון עליו ידעו ואפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין מיום 21.11.10 רע"פ 8065/10 מלייב נגד מדינת ישראל, בו מושם הדגש על האינטרס הציבורי ולפיו יש לדאוג שזמנו של בית המשפט לא יושחת לריק ושלהליך המשפטי יהיה סוף.

כאשר בחר המערער מס' 2 במודע לא להגיע לדיון בפני בימ"ש קמא, כמוהו כמי שנתן הסכמתו כי יינתן פסק דין בהעדר ופסק הדין אף הקל עם המערערים באשר לגובה הקנס ומיותר לציין, כי במקרה של מערער שמעיד על עצמו כי לא יוכל לקיים את הוראות החוק בעתיד, חובה להקפיד כי יחתום על התחייבות ולממשה בבוא העת, במידה והיא תופר.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הערעור.

ניתן והודעה היום כ"ו שבט תשע"א, 31/01/2011 במעמד הנוכחים.

אברהם אליקים, שופט

עופרי

הוקלד על ידי: עופרי שמאי