א.ס.י.ג. אתרים בע"מ נ' שלסר

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 3.2.14 ובקשה לעיכוב ההליכים הננקטים בעקבות פסק דין זה.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 19.2.14, וזו לעיכוב ההליכים – ביום 24.2.14.

המשיבה הגיבה לבקשות אלו והמבקשת מסרה תשובתה לתגובה.

ביום 2.4.14 קבע בית המשפט כי עם קבלת תשובת המבקשת, יוכרעו שתי הבקשות.

2.לטענת המבקשת, כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל נסיבות רפואיות אישיות ועקב טעות.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה כמפורט בתגובות שהוגשה לבית המשפט.

4.מאחר והמבקשת קיבל זימון לדין ולא הגישה כתב הגנה, היא אינה זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

5.ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי ביהמ"ש באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי ביהמ"ש סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. סנקציה אפשרית נוספת – פחותה בחומרתה – היא השתת הוצאות."

6.המבקשת פירטה את טענות ההגנה שלה בבקשות שהגישה, ואיני רואה בהתנהלותה שהביאה לאי התייצבותה לדיון כמי שמתעלמת מדעת מההליך השיפוטי. כמו כן, מעיון בטענות ההגנה איני סבור שעסקינן במקרה של "הגנת בדים" וקמה למבקשת "הגנה לכאורה".

7.בנסיבות אלו ולאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, הנני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 10.7.13, חרף התנגדותו של המשיב, בכפוף לתשלום הסך של 2,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום ישולם לב"כ המשיבה תוך 30 יום מהיום.

בכפוף לתשלום הסכום הנ"ל במועד שנקבע, יבוטל פסק הדין והמבקשת תהיה רשאית להגיש כתב הגנה מטעמה בתוך 45 ימים מיום ביצוע התשלום.

8.במידה והסכום לא יופקד במועד הנקוב לעיל, פסק הדין לא יבוטל.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.