א. נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.בתיק זה הוגשה ביום 23.4.17 הודעה של המנהל המיוחד בדבר הסכמה שהושגה עם החייבת להגדלת צו התשלומים מסך של 500 ₪ לסך של 700 ₪.

2.ביום 14.9.17 הוגשה בקשה נוספת להגדלת צו התשלומים לסך של 1,900 ₪, ובה נטען בין היתר כי מהדוחות המוגשים על ידי החייבת עולה תמונה של הוצאות רבות החורגות מרמת ההוצאות הנדרשת לצורך קיום בכבוד במסגרת הליך הפש"ר, ובכלל זה הוצאות בסך של 1,500 ₪ לחודשיים בגין כלבת מחמד, וכן הוצאות מזון בסך של 3,100 ₪ לשתי נפשות והכל ללא אסמכתאות מספקות.

3.כמו כן נטען כי מהדו"ח לחודשים יוני-יולי 2017 עולה כי החייבת מתגוררת עם אחיה ומנהלת עימו "תא משפחתי", ושם מצויינות הוצאות כלכלה של החייבת ואחיה בסך של 8,000 ₪ לחודשיים!!, וכן נטען כנגד ההוצאה בגין דמי שכירות שצוינה על ידי החייבת וזאת כאשר היא מתגוררת עם אחיה.

4.המנהל המיוחד טען כי הוצאותיה של החייבת גבוהות בהרבה מהנדרש לקיום בכבוד וזאת גם בהתאם ל"מחשבוני חריס" ובנסיבות אלו נדרשת העלאת צו התשלומים.

5.החייבת מתנגדת לבקשת המנהל המיוחד, וב"כ אף טען כנגד העלאת התשלום החודשי לסך של 700 ₪ אשר התבססה על הסכמה שנתנה החייבת מבלי שהסכמה זו אושרה על ידי בא כוחה.

6.ב"כ החייבת טען כי הוצאותיה של החייבת סבירות, הכנסתה עומדת בסה"כ על 5,000 ₪ והיא משלמת לאחיה דמי שכירות בסך של 1,400 ₪ לחודש עבור חדר בדירתו, וכי אכן החייבת מחזיקה כלבה אלא שמדובר בכלבה המצויה עמה במשך 10 שנים, ומהווה עבור החייבת מקור של נחמה וסיפוק בהיותה ערירית.

7.בתשובה שהוגשה על ידי המנהל המיוחד חזר המנהל המיוחד על הנתונים שניתנו על ידו בבקשתו הראשונית, וטען כי לא ניתן מענה כלשהו של החייבת לטענותיו.

8.המנהל המיוחד הפנה גם לעיוות הקיים בדוחות החייבת וכך ורק לשם הדוגמא הפנה המנהל המיוחד לכך שהחייבת מדווחת עליה ועל אחיה כ"תא משפחתי" ובמסגרת הוצאות "התא המשפחתי" מציינת החייבת את הוצאות המשכנתא של האח, ואת תשלומי תיק הפש"ר של האח, וכן את הוצאותיה עבור תשלום דמי שכירות המשולמים לאחיה, אך היא אינה מדווחת אצל אחיה על הכנסותיו מדי השכירות שמשלמת החייבת.

9.באשר לכלבתה של החייבת מצוין כי החייבת אינה נדרשת לוותר על כלבתה, אך היא מדווחת על הוצאה גבוהה וחריגה עבור הכלבה, וזאת ללא כל אסמכתאות ובכל מקרה החייבת אינה יכולה לבקש הקטנה של צו התשלומים בשל חוסר יכולתה הכלכלית וזאת כאשר החייבת נושאת בהוצאה חודשית של 750 ₪ עבור כלבתה.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבור כי יש מקום להעלאה של צו התשלומים.

11.מקור סמכותו של בית המשפט לחיוב החייב בתשלומים חודשיים מצוי בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי:

"א) בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה, ובלבד שהסכומים שייוותרו בידי פושט הרגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958;......."

12.על מהותו של סעיף זה כבר נאמר על ידי בית המשפט העליון כי:

"מדובר בסעיף שבעיקרו של דבר לא בא לקבוע אילו מן הנכסים מוקנים לנאמן ואילו נשארים בידיו של פושט הרגל, אלא הוא משמש כלי למימוש נכסיו של פושט הרגל, אשר כבר מוקנים לנאמן מכוח הסעיפים הרלוונטיים בפקודה. לפי סעיף 42 לפקודה מוקנים כל נכסיו של פושט הרגל לנאמן ונכסים אלה מוגדרים בסעיף 85(1) לפקודה כך: "כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפי הפטרו", למעט חריגים המופיעים בסעיפים 85 ו- 86 לפקודה. כספים הנמצאים ברשותו של החייב אינם נמנים על החריגים הקבועים בפקודה, למעט סכומים הדרושים לו ולבני משפחתו לשם מחייתם לתקופה סבירה. בהתאם לכך, ברי כי כל סכום המוקנה לפושט הרגל, בין אם מדובר במשכורת, בגמלה או במענק וולונטרי, הוא נכס המוקנה לנאמן למעט אותו חלק שנדרש לשם מחייתו הבסיסית."

(סעיף 9 לע"א 5388/07 יורם גיל בן דרור, [פורסם בנבו] (01.10.2009).