א. נ' המוסד לביטוח לאומי

1. זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר בתאונה שעברה במסגרת פעילות ספורט של לשכת עוה"ד ביום 2.4.14 כתאונת עבודה, לצורך קבלת דמי פגיעה.
2. העובדות הרלבנטיות:

• א. התובעת, ילידת 1967, הינה עו"ד במקצועה ועובדת כעצמאית. בעבר הועסקה בלשכת עוה"ד בתפקיד xxx, אולם במועד התאונה לא הייתה שכירה אלא עבדה כעצמאית.
• ב. התובעת שחקנית בקבוצת כדורסל נשים של לשכת עוה"ד בxx, במסגרת הליגה למקומות עבודה מזה כ-10 שנים. התובעת לא  בוטחה  בענף נפגעי עבודה במסגרת פעילותה הספורטיבית בלשכת עוה"ד.
• ג. ביום 2.4.14, במהלך משחק ליגה נגד קבוצת המוסד לביטוח לאומי, נפצעה התובעת בגבה ואובחנה כסובלת מפריצת דיסק.
• ד. התובעת הגישה שתי תביעות כנגד המוסד (שאוחדו על ידי בית הדין): תביעה לתשלום דמי תאונה (שתחילה נדחתה, ולאחר מכן הוכרה במהלך בירור ההליך), ותביעה  לתשלום דמי פגיעה – נשואת פס"ד זה.

• ה. ביום 02.08.2018 ניתן פסק דינו של בית דין זה (להלן גם: פסה"ד הראשון), לפיו נדחתה תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי:

"יב. לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי משחק הכדורסל שבמהלכו נפגעה היה בגדר "פעילות נלווית" לעיסוקה כעורכת דין עצמאית.

משכך, מתייתר הצורך לדון בשאלת מידת הקשר של הפעילות הספציפית, בה הייתה מעורבת התובעת בעת הפגיעה, לאותה "פעילות נלווית".

• ו. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 31946-10-18). בדיון מיום 06.19 ניתן פס"ד בהסכמת הצדדים כדלקמן:

"... נוכח אי הבהירות בעניין חזית הדיון מוצע כי העניין יוחזר לבית הדין האזורי ויוגשו תצהירים וכן עמדת לשכת עורכי הדין כך שעל יסוד תשתית עובדתית שתתברר בבית הדין האזורי יקבע אם מדובר בפעילות נלווית לעיסוקה של המערערת כעורכת דין עצמאית".

• ז. לאחר החזרת ההליך לבית דין זה הוגש תצהיר עדות ראשית משלים מטעמה של התובעת עליו נחקרה בדיון מיום 09.01.2020, תצהירה של הגב' אורלי טל (מטעם התובעת) וכן הוגשה עמדת לשכת עורכי הדין.

יצוין כי הדיון קויים כדן יחיד לאור הסכמת הצדדים בדיון  מיום  21.12.17.

3. טענות הצדדים:

• א. לטענת התובעת, ביום 16.03.2015 החליט בית הדין על העברת התיק להליך הוכחות בשאלה האם יש לראות בתובעת כמי שנפגעה בתאונת עבודה ומהו הנזק שנגרם לה בעקבותיה. בעקבות החלטה זו הסכים הנתבע לעברת עניינה של התובעת למומחה רפואי בתחום האורתופדיה לבחינת הקשר הסיבתי בין הנזק של התובעת לבין ההתקלות/תנועה חדה. משכך, טוענת התובעת, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא השאלה הרפואית. הנתבע זנח את טענתו הנוגעת לסעיף 79 והעלאתה כעת מהווה הרחבת חזית אסורה. מומחה רפואי מטעם בית הדין קבע כי ישנו קשר ישיר בין האירוע לבין הנזק שנגרם לתובעת.
• ב. כמו כן טוענת התובעת, כי בהתאם לתצהירו של עו"ד אבי שינדלר, המדיניות הנהוגה אצל הנתבע הייתה קבלת תביעות מסוג זה המתייחסות לתאונות שאירעו במסגרת הליגה למקומות עבודה. שינוי מדיניות רטרואקטיבי אינו אפשרי והיה על הנתבע להודיע על כך מראש.
• ג. בכל הנוגע לפעילותה של התובעת בליגה למקומות עבודה, טוענת התובעת כי אין הבדל בינה לבין שחקנית אחרת בין אם היא שכירה ובין היא עצמאית. מדובר באבחנה פיקטיבית שאינה תואמת את המציאות. פעילותה זו של התובעת תרמה לה רבות מבחינה מקצועית וכלכלית מכיוון שחבריה וחברותיה לליגה הפנו אליה לקוחות רבים ובכך נולדה לה עבודה שלא הייתה באה לעולם לולא פעילות זו.