א נ' אלונה הסעות והובולות בע"מ ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט בועז גולדברג ונציגי הציבור מר אברהם פרקש ומר אברהם שפירא; סע"ש 65399-09-19), שבו נתקבלה בחלקה תביעת מר א. א. א. (להלן – א.) כנגד מעסיקתו אלונה הסעות והובלות בע"מ (להלן – החברה). התביעה הוגשה גם כנגד מר גדי פייג ומר שי פייג (להלן - היורשים), שהם יורשיו של בעלי החברה ואביהם, מר ברוך פייג ז"ל (להלן – המנוח). היורשים נתבעו בעילה של הרמת מסך. החברה והיורשים יכונו להלן יחד – הנתבעים. נציין, כי במסגרת הליכי עיקול זמני, היורשים ערבו אישית להבטחת כל סכום שייפסק לזכות א., ושאלת סמכותו העניינית של בית הדין ליתן סעד כנגדם לא הועלתה על ידי מי מהצדדים.

התשתית העובדתית, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:

החברה הוקמה בשנת 1994 על ידי המנוח וא., שהיו בעליה בחלקים שווים.

עיקר עיסוקה של החברה היה בביצוע קווי נסיעות ללקוחותיה הקבועים, בעיקר הסעות תלמידים לבתי ספר, ומטבע הדברים כלי הרכב לא היו בשימוש לצרכי עבודה בסופי שבוע.

בשנת 2011 הועברו מניותיו של א. למנוח, ובתמורה נטל על עצמו המנוח את כל חובותיה של החברה, אשר הייתה שקועה בחובות כבדים וא. חדל להיות ערב אישית לחובות החברה.

לאחר שנת 2011 המשיך א. לעבוד בחברה כנהג בלבד. שכרו עמד על כ- 6,000 ₪ לחודש.

המנוח הלך לעולמו בחודש דצמבר 2015. עם פטירתו, מינו היורשים את א. כמנהל החברה, והגדילו את שכרו החודשי ל- 12,549 ₪.

היורשים לא היו מעורבים בפעילות היומיומית של החברה, שכן כל אחד מהם עבד בהיקף של משרה מלאה בתחום אחר.