א.י.ה השקעות בע"מ נ' מוסך "תנופה" שירותי תחבורה בע"מ

פסק דין

לפניי תובענה לפינוי מושכר, לפי פרק טז 4 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984.

טענות הצדדים

התובעת טענה בכתב תביעתה המתוקן (שכן תחילה הוגשה התובענה בסדר דין מקוצר) ובתצהיר שצורף לכתב תביעתה, כי רכשה מאת חב' תנופה – חברה לעבודות עפר בע"מ (להלן: "המוכרת") בין היתר את הנכס מושא התביעה המשמש כמוסך (להלן: הנכס) וזאת עפ"י הסכם שנחתם ביום 01.07.09.

עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי בין הנתבעת לבין המוכרת נכרת הסכם מיום 1.4.2005, לפיו השכירה המוכרת את הנכס לנתבעת למשך חמש שנים- מיום 01.04.05 ולמשך חמש שנים, דהיינו עד יום 31.03.10 (להלן: "הסכם השכירות"- צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן). התובעת טוענת כי הודיעה לנתבעת על העברת הבעלות מהמוכרת אליה באמצעות מכתב ששלח לנתבעת ב"כ המוכרת, עו"ד דב בריזלי ובאמצעות מר שעיבי – נציג התובעת (הוא המכתב נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).

לטענת התובעת, בהתאם להסכם השכירות – ניתנה לנתבעת אופציה להארכת מועד השכירות לפי הלשון שלהלן:

"לשוכרת ניתנת האופציה להאריך הסכם שכירות זה לעוד חמש שנות שכירות, לכל שנה בנפד. לצורך ימוש האופציה, יהיה על השוכרת לתת למשכירה הודעה בכתב על רצונה במימוש האופציה 60 יום לפני תום כל שנת שכירות"

לטענת התובעת, זכות האופציה לא מומשה על ידי הנתבעת, שכן הנתבעת לא שלחה הודעה על רצונה במימוש האופציה של הארכת חוזה השכירות. לטענת התובעת, לאחר חתימת הסכם המכר בין המוכרת לבין התובעת, פנה מר שעיבי- מנהל התובעת לנציג הנתבעת מספר פעמים ושאלו האם הוא מעוניין לממש את האופציה, אולם הלה השיב כי ייתן תשובתו בקרוב, כאשר בפועל, כאמור, לא התקבלה תשובתה של הנתבעת בעניין.

התובעת טוענת כי עם סיום תקופת השכירות, ומשבקשה התובעת מן הנתבעת לפנות את הנכס, סירבה הנתבעת לפנותו בטענה שהיא הודיעה לנציג המוכרת על רצונה במימוש האופציה.

התובעת ציינה בכתב תביעתה כי דמי השכירות הראויים לנכס הינם בסך 4,000 $ (דולר, ארה"ב) אולם הנתבעת שילמה למוכרת על פי ההסכם סך 1,000 $ בלבד, וזאת לאור העובדה שנציג המוכרת היה שותפה העסקי של הנתבעת בתקופת הסכם השכירות.

התובעת עתרה להורות על פינוי המושכר וסילוק ידה של הנתבעת מהנכס. וטענה, כי היא שלחה לנתבעת עוד ביום 4.3.2010 דרישה לפנות את הנכס לאחר תום תקופת השכירות ואף במכתב מיום 10.3.2010 (שצורף לכתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת).

בתצהיר שצורף לכתב התביעה, טען מר שעיבי כי מסר באופן אישי את ההודעה על רכישת הנכס לידי נציג הנתבעת – מר פכרי ג'נאים , כאשר שעיבי ביקש מפכרי שהלה ימסור לו הודעה - בהתאם להסכם השכירות - על כוונותיו בקשר להארכת תקופת השכירות, ולאחר מתן ההודעה ידונו השניים בגובה דמי השכירות. עוד טען מר שעיבי כי גם לאחר פניות חוזרות ונשנות לא הודיע לו מר פכרי על כוונותיו העתידיות, וכי לאחר בירור שערך עם נציגי המוכרת, נמסר לו כי גם למוכרת לא נמסרה כל הודעה על רצון הנתבעת למימוש האופציה.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת, כי אינה יודעת על חילופי הבעלים בנכס, וגם משביקשה מן התובעת לקבל הסכם הרכישה לידיה, לא נענתה, למעט העברת העמוד הראשון של ההסכם. עוד טענה הנתבעת כי הודיעה למשכירה - המוכרת על רצונה למימוש האופציה, וכן הודיעה לנציג התובעת, כאשר הלה הודיע לה כי הינו מנהל מו"מ לרכישת הנכס, כי יש לה אופציה להארכת השכירות וכי בכוונתה לממשה. הנתבעת הוסיפה כי מאז שנודע לה על חילופי הבעלים, משלמת היא לתובעת דמי שכירות ראויים כסדרם.

בתצהיר שצורף לכתב ההגנה, טען מר פכרי גנאים – נציג הנתבעת, כי דמי השכירות שולמו עד לחודש 03/10 לידי המוכרת, ומיום 1.4.2010 ועד היום משולמים דמי השכירות לתובעת, כאשר התובעת מקבלת את דמי השכירות לידיה ללא תנאי.

דיון והכרעה

עפ"י האמור בכתבי הטענות, אלה הן השאלות שעליי להכריע בהן

מהו המועד שבו עברו הזכויות בנכס לידי התובעת- לשון אחר, מהו המועד שבו נכנסה התובעת בנעלי המוכרת

האם הודיעה הנתבעת למוכרת על רצונה למימוש האופציה להארכת חוזה השכירות

האם מומשה האופציה עפ" יהוראות ההסכם.

המועד בו נכנסה התובעת בנעלי המוכרת