א.ט שירותים משפטיים נ' שם טוב ואח'

פסק דין

בפני תביעה בסדר דין מהיר לחייב את הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"), לשלם לתובעת דמי אחסנה, גרירה ושכ"ט שמאי בסך 13,326.96 ₪ בגין תפיסת רכב, מכוח הוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב- מגרשי אחסנה) (הוראת שעה) תשס"ו- 2006 (להלן - "תקנות האחסנה").

טענת הנתבע היא שמכר את הרכב קודם לתפיסתו ולכן איננו בעליו.

תאור ההליכים המשפטיים

התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבע הרשום כבעל הרכב.

ביום 17.12.08 הוגשה על ידי התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה.

על פי האמור בבקשה, התברר מכתב ההגנה של הנתבע, כי בתקופה הרלוונטית היה הרכב בבעלות או בחזקת הנתבע 2.

לצורך בירור הנושאים השנויים במחלוקת ביקשה התובעת לצרף את הנתבע 2 כנתבע נוסף.

בו ביום התקבלה החלטה המתירה תיקון כתב התביעה.

ביום 25.3.09, בעקבות בקשה למתן פסק דין מטעם התובעת, ניתן כנגד הנתבע 2 פסק דין.

ההליכים המשיכו להתברר כנגד הנתבע.

העובדות

התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי אחסנה, ביצוע צווים ופעולות מבצעיות בענף ההוצאה לפועל ובתי המשפט.

ביום 10.7.2007 נגרר רכב מסוג סובארו מ.ר. 65-543-03 (להלן – "הרכב") על ידי התובעת, ואוחסן במגרשי האחסנה שלה, לאחר שהשימוש בו נאסר על ידי משטרת ישראל.

מרישומי משרד הרישוי עולה, כי הנתבע רשום כבעל הרכב מיום 13.6.2006 (נספח א' לכתב התביעה).

לטענת התובעת, בכל תקופת אחסנת הרכב לא פנה הנתבע לקבלת רכבו מאת התובעת.

ביום 15.4.2008 שלחה התובעת מכתב התראה ובו דרישה לבוא ולקחת את הרכב ולשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לה בגין גרירת הרכב ואחסנתו.

גם לאחר מכתב ההתראה לא פנה הנתבע לקבל את הרכב, לפיכך מכרה התובעת ביום 22.6.08 את הרכב בסכום של 1,500 ₪.

לטענת הנתבע לא פנה לקבל את הרכב שכן הרכב לא היה בבעלותו במועד הגרירה.

ביום 14.11.06 נמכר הרכב לנתבע 2 על ידי אביו, מר מיכאל שם טוב (להלן – "אבי הנתבע"), בדרך של חילופי רכבים.