החלטה
בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 31.12.13, ואשר לפיו חויבה המבקשת במלוא סכום התביעה לאחר שלא הגישה כל כתב הגנה גם בחלוף המועד הקבוע בתקנות.
בתיק זה מתבררת תביעה בה עותרת המשיבה לחיוב שתי הנתבעות, גב' אריאלה שניאור (הנתבעת 1; להלן: "אריאלה") והמבקשת (הנתבעת 2) בתשלום סך של 594,196 ₪.
בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 31.5.11 נכרת חוזה שכירות לפיו השכירה המשיבה לאריאלה נכס ברח' שוקן 27 בתל אביב בדמי שכירות בסך של 25,000 ₪ לחדש ועל פי התנאים שפורטו בחוזה השכירות. המבקשת, כך נטען, חתמה על "ערבות והתחייבות לשיפוי" כלפי המשיבה ביחס להתחייבויות אריאלה.
אריאלה לא עמדה בהתחייבויותיה לפי חוזה השכירות ואף הודיעה שנקלעה לקשיים כלכליים, ולאחר שהמשיבה נאלצה בנסיבות אלו לתפוס את החזקה במושכר, הוגשה התביעה והעתירה לחיוב אריאלה והמבקשת בפיצוי המשיבה.
כתב התביעה הוגש ביום 15.10.13 וביום 11.12.13 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקשת, בטענה שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה אף שכתב התביעה הומצא לה כדין ביום 24.10.13. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 31.12.13 ניתן כנגד המבקשת פסק דין על בסיס כתב התביעה. אריאלה מאידך, הגישה כתב הגנה ביום 10.12.13 והתביעה נגדה עודנה מתבררת.
לטענת המבקשת יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן כתב התביעה לא הומצא לה מעולם.
לגרסת המבקשת, במהלך ינואר 2014 היא קבלה הזמנה לישיבת גישור ובבירור שעשתה עם אריאלה, מסרה לה זו שאין למבקשת כל סיבה לדאגה שכן אריאלה מתעתדת להגיע להסדר עם המשיבה. ממשיכה וטוענת המבקשת שבמהלך אפריל 2014 שוב ביקשה לברר כיצד מתקדמים הליכי הגישור ורק אז נמסר לה על ידי בא כוח אריאלה שבכלל ניתן נגדה פסק דין. נוכח מידע זה ערכה בירור ומשנתבררו לה העובדות הגישה בקשה זו.
במקביל, טוענת המבקשת, ממילא שהיא נמצאת בעצמה בהליכי פשיטת רגל וביום 15.1.14 כבר ניתן נגדה צו כינוס (תיק פש"ר 4776-11-13).
בתגובתה לבקשה, טוענת המשיבה כי הבקשה עצמה הוגשה באיחור ניכר ודי בכך כדי לדחותה.
לפי תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שנתקבלה במעמד צד אחד בתוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה. בעניין דנא, ניתן פסק הדין ביום 31.12.13 אולם אין כל רישום בתיק לפיו הומצא פסק הדין למבקשת, ואף המשיבה איננה טוענת בתגובתה שהמציאה את פסק הדין למבקשת, ולפיכך אין כל מקום לדחות את הבקשה על הסף בשל עיתוי הגשתה.
מצב בו מתברר שפסק הדין ניתן בלא שתיעשה המצאה כדין של כתב התביעה, הינו מצב בו נפל פגם מהותי בהליך. במצב שכזה יבוטל פסק הדין מתוך חובת הצדק כאשר הפגם בהליך הוא העילה לביטולו של פסק הדין. במצב שכזה אף לא נכנס בית המשפט לבחינה האם ההחלטה נכונה וצודקת לגופה, ואין הביטול נתון לשיקול דעתו אלא עליו לבטלה כדי להבטיח הליך דיוני תקין (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397).
לטענת המבקשת לא הומצא לה כתב התביעה מעולם. דא עקא, שבתיק בית המשפט תצהיר אשר הציגה המשיבה בצירוף לבקשתה למתן פסק דין, שלפיו מצהיר מר אמיר גמליאל כי המציא את כתב התביעה למבקשת וכי אנשים שנכחו בדירת המבקשת לא הסכימו לפתוח את דלת הדירה. המבקשת כלל לא מתייחסת לתצהיר זה, ולא כל שכן איננה מנסה להתמודד עם הטענה.
זאת ועוד, לטענת המבקשת נמסרה לה בינואר 2014 הזמנה לישיבת גישור. המבקשת איננה טורחת לציין איזו הזמנה נמסרה לה, איננה מצרפת העתק ממנה לבקשה, איננה מציינת אילו פרטים כללה אותה הזמנה וכך גם איננה מתמודדת עם האפשרות שכל פרטי התביעה הובאו לידיעתה באותה הזמנה.
בנסיבות אלו, כאשר המבקשת איננה מתמודדת כלל עם תצהיר המוסר ואיננה מפרטת כיצד נודע לה אודות תביעה זו, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה כתב התביעה לא הומצא לה ולא ניתן לקבל את הטענה שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
במצב בו נדחית הטענה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט. במצב זה על המבקשת להבהיר את הסיבה לאיחור בהגשת כתב ההגנה וסיכויי הצלחתה בתיק העיקרי אם יבוטל פסק הדין. דבר מאילו לא עושה המבקשת.
המבקשת איננה מביאה כל פירוט טענות ההגנה שעומדות לה לכאורה ומסתפקת בטענה כוללנית לפיה ניצלו את "חוסר הבנתה ותמימותה". המבקשת איננה מביאה ולו קצה של פירוט הנסיבות שהובילו לחתימתה על כתב הערבות להתחייבויות אריאלה. למותר מלציין שהמבקשת כלל איננה מסבירה את אי הגשת כתב ההגנה למעט טענה לפיה בטחה בהבטחות אריאלה.
לטענת המבקשת ממילא ניתן נגדה צו כינוס בהליכי פשיטת רגל אליהם נקלעה. ביחס לטענה זו יש להדגיש שממילא פסק הדין ניתן עוד בטרם ניתן צו הכינוס וממילא שאיש לא הביא את עובדת קיומו של צו הכינוס לידיעת בית המשפט עד להגשת הבקשה. טענה זו איננה מצדיקה לפיכך לבטל את פסק הדין. למעשה, טענה זו אף מחזקת את המסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה, שכן לא ברור מה טעם יש בבירור טענות המבקשת כשהיא ממילא בהליכי פשיטת רגל. הרי אם יבוטל פסק הדין מיד יחולו הוראות צו הכינוס וההליך נגד המבקשת יעוכב.
ועם כל זאת, ראוי לציין שדחיית הבקשה משמעותה הותרת פסק הדין בו מחויבת המבקשת במלוא סכום התביעה, בעוד הטענות כלפי אריאלה עודן מתבררות. כלומר, נותר בעינו פסק דין המחייב את המבקשת במלוא סכום התביעה למרות שהיא רק ערבה לחובות אריאלה ואפשר שהתביעה נגד אריאלה בכלל תידחה.
אכן, כאשר נבחנת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יש לעיתים "לפזול" לעבר ההליך העיקרי ולשאוף להימנע מתוצאות קשות שגורמות פגיעה לא מידתית בבעל הדין המבקש (ראו למשל רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי [פורסם בנבו] 3.1.13).