א.חכמון חשבונאות ומסים בע"מ נ' ע. רזק יזום בע"מ

החלטה

1.לפניי עתירת המבקשת, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר ניתן כנגדה ביום 10.09.13 (להלן: "פסק הדין"). המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, בגדרה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין.

2.המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין חוב שהמבקשת נותרה חייבת לה שמקורו בתמורה שלא שולמה למשיבה בעד שירותי חשבונאות שסיפקה המשיבה למבקשת. התביעה הועמדה על סך 34,000 ₪ והוגשה בסדר דין מהיר. המבקשת הגישה כתב הגנה, בגדרו טענה כי המשיבה גבתה שכר טרחה מופרז בניגוד להסכמתה, והעניקה טיפול רשלני ולקוי למבקשת, דבר שגרם להטלת עיצומים כספיים נגדה ע"י רשויות המס. יצויין עוד, כי ביום 05.06.13 הגיש ב"כ המבקשת דאז – עו"ד מג'אדלה בקשה לשחרור מייצוג, ובהחלטתי מאותו יום קבעתי כי על עו"ד מגאדלה להעביר למבקשת במסירה אישית הודעה, לפיה דיון בתיק זה קבוע ליום 10.9.2013 שעה 9:30. עו"ד מג'אדלה פעל לפי ההחלטה הנ"ל והגיש הודעה ביום 24.06.13 לפיה הודיע למבקשת על מועד הדיון, תוך שהוא מציין כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקשת יחד עם יתר החומר שהועבר לה במסגרת סיום הייצוג. על אף האמור, ומשלא התייצבה המבקשת לדיון ביום 01.09.13 ניתן פסק דין המקבל את התביעה, וכן נעתרתי לבקשת המשיבה כאן, וניתן צו לעיקולים זמניים כנגד המבקשת.

3.עתה, עותרת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן מחמת הצדק, ולחלופין, על פי שיקול דעת בית המשפט. באשר לביטול מחמת הצדק – המבקשת טוענת כי משלא שלחה מזכירות בית המשפט זימון חדש למבקשת, לאחר שבא-כוחה שוחרר מן הייצוג, הרי לא הייתה המצאה כדין, ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. לחלופין טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט. באשר לסיבת מחדלה - המבקשת טוענת כי הגם שקיבלה מבא-כוחה דאז עו"ד מג'אדלה את כל החומר המשפטי הנוגע לתביעה דנן, הרי שהוא ייצג אותה בהליך נוסף ומקביל להליך שלפניי (ת"ט 39746-03-13), ובו נתבעת המבקשת בגין שיקים שמשכה לטובת המשיבה – אשר חוללו באי-פירעון, כאשר לטענתה סברה לתומה כי הדיון בשתי התובענות אוחד, ועל כן בשגגה לא התייצבה לדיון בו ניתן פסק הדין כנגדה. באשר לסיכויי ההצלחה טוענת המבקשת כי בפיה טענות הגנה טובות, כעולה מכתב ההגנה ומן הבקשה שלפניי, הן בעניין חוסר ההסכמה אודות גובה שכר הטרחה, והן בעניין הנזקים שנגרמו למבקשת כתוצאה מטיפולה הרשלני של המשיבה בעניינה, אשר גרמה לכך שיוטלו עליה עיצומים כספיים.

4.בתגובתה, מתנגדת המשיבה לביטול פסק הדין. לטענתה, משמסר עו"ד מג'אדלה את כל החומר שבידיו, ואף הודיע למבקשת באופן נפרד על מועד הדיון – על פי החלטת בית המשפט, הרי המבקשת ידעה אודות מועד הדיון. המשיבה טוענת כי אף הטענה לפיה סברה לתומה כי הדיון בשתי התובענות אוחד הינו מופרך מעיקרו. לטענתה, כעולה מן הבקשה, המבקשת הפגינה בקיאות במועדי הדיון ובקשות הדחייה השונות בשני התיקים, מעולם לא הוגשה בקשה לאיחוד שתי התובענות, ואף הגיעו לידי המבקשת תהירי עדות ראשית מטעם המשיבה בתיק דנן, ומכל אלו ניתן להסיק כי אין יסוד לטענה לפי המבקשת סברה שהדיון בשתי התובענות אוחד. באשר לסיכויי ההצלחה, טענה המשיבה כי המדובר בסיכויים נמוכים, שכן המבקשת מודה כי קיבלה שירותים מן המשיבה. באשר לטענות הנוגעות לאי-ההסכמה בעניין גובה שכר הטרחה טוענת המשיבה כי המבקשת העבירה לה מספר שיקים עוקבים על פי השכר המוסכם, שחלקם נפרעו, ומשחוללו חלק מן השיקים, החליפה אותם המבקשת – בחדשים, ומכאן ניתן להסיק על הסכמה על גובה שכר הטרחה. באשר לטענות אודות הנזקים שנגרמו למבקשת, טוענת המשיבה כי נזקים אלו נגרמו עקב אי שיתוף פעולה מצד המבקשת, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

דיון והכרעה

5.טענת המבקשת בעניין זכות הביטול של פסק הדין מחמת הצדק – דינה דחייה. ראשית, בא-כוחה לשעבר של המבקשת פעל על פי החלטתי והודיע למבקשת על מועד הדיון. שנית, ובכך המבקשת מודה, היא קילה לידיה את כל החומר הנוגע לתביעה דנן, ובין היתר, ככל הנראה, גם ההזמנה לדיון. מכאן ניתן להסיק כי המבקשת ידעה אודות מועד הדיון.

אין לומר כי אי שליחת זימון למבקשת לאחר שבא כוחה שוחרר מן הייצוג, כאשר בא-כוחה קיבל את ההזמנה לדין בעודו מייצג את המבקשת, אינה עולה כדי מסירה כדין. נוסף על כל אלה יש לזכור כי כיום הגישה הרווחת מעדיפה את יסוד הידיעה על פני יסוד ההמצאה, שכן "דרכי ההמצאה הקבועות נועדו להשיג תכלית מסוימת והיא ידיעתו של בעל-הדין על מתן החלטה בעניינו. לכן אם תכלית זו מושגת בדרך אחרת מלבד באמצעים הקבועים בתקנות, אין כל הצדקה להתעלם מכך" (ראו: ע"א 27/99 מרקוביץ נ' פילו פד"י נג(5) 741; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 715). במיוחד נכונים הדברים כאשר ההמצאה הייתה כדין מבחינה פורמאלית.

6.על כן, במקרה כגון דא, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שכן המבקשת ידעה אודות מועד הישיבה הנדחית אך לא התייצבה אליה, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

7.אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו: ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431) ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)). אם המחדל עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי הצלחת התביעה (ראו: רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 19.8.2009)).

8.אולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו: גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373; עא 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחק פד"י ח 395; רעא 9565/09 ‏ ‏ רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (פורסמה בנבו, 10.08.2010)). יש לציין כי שיקולים אלו אינם נבחנים במנותק, אלא מתקיים ביניהם יחס שמכונה לעיתים "מקבילית כוחות" (ראו: ברם 63/09 ‏קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (פורסם בנבו, 15.1.2009)).

9.באשר לסיבת המחדל, נראה כי התנהלות המבקשת – אשר לא התייצבה לדיון על אף שידעה אודותיו, ואף לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה מהווה רשלנות; קלישות ההסברים שסיפקה למחדלה, הינם על גבול הזלזול בהליך ובצד שכנגד. יחד עם זאת, כיוון שהמדובר במקרה גבולי, ראיתי לבחון את השאלה העיקרית - היא שאלת סיכויי ההצלחה.

10.באשר לשאלת סיכויי ההצלחה, המבחן הינו מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח את הגנתו באופן מוחלט (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349; ע"א 32/83 אפל נ' קפח הנ"ל) אולם, בכל אופן, עליו להוכיח כי "ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (ראו: רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (פורסם בנבו, 27.02.2001)).

11.במקרה דנן, הציגה המבקשת גרסתה ואף שאין בגרסה מוצקה, אין לומר בשלב זה, על אף טענות המשיבה, כי אין בגרסה זו ממש. נראה, כי המבקשת הציגה וביססה הגנה אפשרית שיש בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפניה למען תוכיח את הגנתה.

12.יחד עם זאת, לאור מחדלי המבקשת ורשלנותה עליה עמדתי לעיל, יבוטל פסק הדין במידה והמבקשת תשלום למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ תוך 15 ימים מהיום, שאם לא כן יישאר פסק הדין על כנו.

13.סוף דבר, הנני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין בכפוף לקיום התנאי האמור בסעיף 13 לעיל. אני קובע ישיבה מקדמית ליום 19.12.2013 שעה 8:30.

14. במידה והמבקשת לא תשלום את סכום ההוצאות אותו קבעתי לעיל, תודיע על כך ובמקרה זה אבטל את הדיון שנקבע.