א. חזן ליסינג ישיר בע"מ נ' אגוד ליסינג בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה של הנתבעים 1, 2 ו-4 (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה שהגישה נגדם התובעת (להלן: "המשיבה"), על הסף, מטעמי מעשה בית דין.

עניינה של התביעה נזקים שנגרמו למשיבה, לטענתה, כתוצאה מהפרות של הסכמים על ידי המבקשים, גזילת לקוחותיה, אי שחרור בטוחות שהמשיבה נתנה למבקש 3 (להלן: "הבנק"), הפרת חובות המוטלות על מוסד בנקאי וכדומה.

א. טענות הצדדים בבקשה

1.המבקשים טוענים כי הטענות אותן מעלה המשיבה בכתב התביעה, הוכרעו בהליך קודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 1622/09) (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה הראשונה העלתה המשיבה טענות דומות לאלה שהועלו על ידה בתביעה שבכותרת, בדבר הפרת הסכם שבינה לבין המבקשים, גזל לקוחות, הוצאת דיבה, הפליה, פגיעה שלא כדין בזכויות יסוד, פגיעה והרס עסקיה והעברת לקוחותיה לאחרים. כן, לטענתם, אמנם, התביעה הראשונה הוגשה נגד המבקשים 1 – 2, ולא הבנק, אך, למרות זאת, העלתה המשיבה במסגרת התביעה הראשונה טענות כלפי הבנק בדבר הפסקת מסגרת האשראי למשיבה והחזקתה כ"בת ערובה", טענות המועלות בתביעה שבכותרת.

2.במסגרת התביעה הראשונה, הגישו המבקשים 1 ו-2 בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערבוה להבטחת הוצאותיהם, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. המשיבה הגישה בקשה לביטול ההחלטה, אך הבקשה נדחתה. המשיבה לא הפקידה את הערובה, והמבקשים 1 ו-2 עתרו לדחיית התביעה הראשונה על הסף. בית המשפט נתן למשיבה ארכה להפקדת הערובה, אולם גם אז לא הפקידה המשיבה את הערובה, ובשל כך דחה בית המשפט המחוזי את התביעה הראשונה. המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין, אך לאחר קבלת תגובת המבקשים 1 ו-2, ותשובת המבקשת, נדחתה בקשתם.

3.המבקשים טוענים כי פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, אשר דחה את התביעה בשל אי הפקדת ערובה, מהווה מעשה בית דין, כך שהמשיבה מנועה מלהגיש את התובענה שבכותרת. לטענתם, דחיית התביעה בשל אי הפקדת ערובה נעשתה על-פי הוראתה המפורשת של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), והיא יוצרת מעשה בית דין המקים השתק ומניעות בפני התובעת, לכל דבר ועניין. העובדה שהדחייה היא מנימוקים פרוצדוראליים, אינה מעלה ואינה מורידה.

4.כן טוענים המבקשים כי מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה בית דין הוא רחב, והעיקרון של מעשה בית דין יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים רכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת. בעניינינו, לטענתם, מדובר באותה תביעה בדיוק, ככל שהיא מתייחסת למבקשים, המתייחסת לאותה מסכת עובדתית. כל ההבדל בין התביעות מסתכם בסעדים שהתבקשו, דבר שאינו מוריד ואינו מעלה שכן המבחן הוא מבחן העילה ולא מבחן הסעדים, ומה גם שהמשיבה לא קיבלה רשות לפיצול סעדים.

5.מנגד, טוענת המשיבה, כי דחיית התביעה הראשונה, הייתה מטעמים פרוצדוראליים גרידא, מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין, ועכל כן אין בענייננו מעשה בית דין או השתק פלוגתא. התביעה הראשונה הייתה לצו מניעה קבוע בעוד שבענייננו, הוגשה תביעה כספית. לטענתה, המשיבה לא קיבלה את יומה בבית המשפט, והתביעה נדחתה מסיבה אחת בלבד – אי הפקדת הערובה.

ב. דיון והכרעה

1.דין הבקשה להתקבל בכל הנוגע למבקשים 1 ו- 2, ולהידחות – ביחס לבנק.

2.הדוקטרינה של מעשה בית דין מושתתת על הרעיון של סופיות הדיון, ומטרתה להקים מחסום מפני התדיינות בעניין שנדון. ההצדקה לכך נעוצה, הן בטעמים שבטובת הציבור בכללותו, תוך הפניית המשאבים הקיימים לעניינים שטרם נדונו, והן כדי למנוע הטרדה חוזרת ונשנית של בעלי הדין.

ראה:ד"ר נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, תל-אביב, תשנ"א – 1991 ע' 3 – 13.

ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (8.9.05).

3.התביעה הראשונה שהגישה המשיבה, נדחתה. טענתה העיקרית של המשיבה היא כי התביעה הראשונה לא נדונה לגופה אלא נדחתה ללא בירור בשל כך שהיא לא הפקידה את הערובה שחויבה בהפקדתה.

4.בטענה זו אין כדי לסייע למשיבה.

5.המשיבה מפנה בעניין זה לפסק הדין בת.א. 455/08 תדיר – גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (25.7.11), אולם הטענות שהועלו באותו עניין, ונדונו, שונות מענייננו. שם טענה תדיר כי הוסכם בין הצדדים, בדיון בבית הדין לעבודה בתביעה קודמת, כי יינתן פסק דין על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וכי בית הדין נתן פסק דין ולפיו חייב את מעבידתם של המשיבים, הנתבעת 1 שם, בתשלום פיצויים, ואילו התביעה נגד תדיר נדחתה. לפיכך, טענה תדיר, כי התביעה נגדה נדונה ונדחתה לגופה. בית המשפט בת.א. 455/08 דן בטענה על יסוד הנסיבות העובדתיות שהיו בתביעה הקודמת, וקבע כי הסכמת הצדדים נסבה רק על הדיון שבין המשיבים לבין מעבידתם, ואילו לגבי תדיר, הייתה הסכמה נפרדת, שיש להניח שנבעה מקבלת עמדתה של תדיר כי דין התביעה נגדה להידחות מחוסר סמכות עניינית, בהעדר יחסי עובד – מעביד בין הצדדים. לפיכך דחה בית המשפט בת.א. 455/08 את טענתה של תדיר שהתביעה נגד נדונה ונדחתה.

6.פעמים עומדת לפני בית המשפט הסמכות למחוק תביעה שלא נדונה לגופה, אולם לא כך הדבר בכל הנוגע לתביעה הראשונה, ולכן, בדין נדחתה התביעה ולא נמחקה. תקנה 519 לתקנות קובעת:

"(א)בית המשפט או הרשם רשאי, ... לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה...".