א. ואח' נ' ע.א. מפעל לייצור בלוקים בע"מ ואח'

לפניי תביעתו של מר מ. א. (להלן: "התובע") לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שעל פי הנטען נגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה ביום 4/5/2010.

רקע והצדדים להליך

1. התובע הינו יליד 5/7/1974, ובזמנים הרלוונטיים לתאונה הוא עבד ברשותה של הנתבעת מס' 1, חב' ע. א. בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "המעבידה"). המעבידה היא חברה משפחתית שמנהלת מפעל לייצור בלוקים בכפר כנא (להלן: "המפעל"), ואשר בזמנים הרלוונטיים לתאונה נוהלה בידי אבי התובע, המנוח ע. א. ז"ל, שנפטר זמן מה לאחר התאונה.

2. הנתבעת מס' 2 - הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הינה מי שביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת אחריות מעבידים, ובכתב הגנתה הכחישה את הכיסוי הביטוחי והודיעה כי אין בכוונתה לייצג את הנתבעת 1 בהליך המשפטי דנן. משום כך, הנתבעת 1 שהתגוננה כנגד התביעה, הגישה נגדה הודעת צד ג' (להלן: "הנתבעת 2" או "צד ג' " או "המבטחת").

3. על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 4/5/2010 בזמן עבודתו במפעל, התובע עלה על מכונה לייצור בלוקים לשם תיקון תקלה שהתגלתה במכונה (להלן: "המכונה"). לצורך תיקון המכונה התובע עלה על משטח עץ שהוצב על מסוע המכונה, ובבואו לרדת מהמכונה כשהוא מחזיק בידו חלק מתכתי כבד השייך למכונה, התובע דרך על משטח העץ שלא היה יציב, או אז משטח העץ נשמט למטה, מתחת לרגליו,  לאור קיומו של חלל ריק מתחתיו, וכתוצאה מכך התובע איבד שיווי משקל ונפל מעל המכונה, מגובה כ- 1.30 מטר. בעקבות נפילתו האמורה התובע נחבל בברך ימין ובגב (להלן: "התאונה").

4. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא נותר עם הגבלה בברך ימין. מומחה אורתופדי מטעמו של התובע העריך כי הגבלתו האמורה של התובע עולה כדי נכות צמיתה בשיעור 52%. התובע נבדק על ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעת 2, אשר קבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 10% בברך ימין.

בנוסף, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ההגבלה בברך ימין, והעמיד את נכותו של התובע על 15% לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.     

5. לאחר שהוגשה חוות הדעת הרפואית מטעם הנתבעת 2, הצדדים הגיעו להסדר דיוני, ושלפיו נכותו הרפואית של התובע תועמד על 10% לצורך הגשת תחשיבי נזק מטעם הצדדים וקבלת הצעה.

ואכן, בית המשפט הציע לצדדים לגמור את התיק בפשרה, אך הצדדים לא הסכימו להצעה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.