ת"א 42625-10-11 א' ואח' נ' ד' ואח'

החלטה

החלטה בבקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף ובבקשת הצדדים השלישיים לדחיית ההודעה נגדם על הסף.

1.ביום 30.10.11 הגישה התובעת (להלן: מ') תביעה נגד נתבעת מס' 1 (לעיל ולהלן: ש'), שהייתה נשואה לבנה, הוא צד שלישי מס' 1, (להלן: ז'), ונגד נתבע מס' 2 (להלן: א'), שהינו בעל סוכנות דיל מוטורס בחצור הגלילית. הגרסה העובדתית תוארה בכתב התביעה כדלקמן: באפריל 2010 רכשה מ' במגרש שבבעלות א' רכב פג'ארו (להלן: הרכב הראשון), אותו מסרה לשימושם הזמני של ש' וז'. כעבור זמן, ביקשו ממנה ש' וז' להחליף את הרכב הראשון לרכב משפחתי נוח יותר. ש' וא' סיכמו בנובמבר 2010 על החלפת הרכב הראשון (שיועבר לא') ברכב מסוג מזדה 3 (להלן: הרכב השני) (שיועבר לש' ולז'), בכפוף לתשלום של תוספת מחיר ורישום הרכב השני על שמה של מ'. כעבור חדשים אחדים החליטו ש' וז' להיפרד. כאשר ז' הביא למ' לעיון את הסכם חלוקת הרכוש המשותף, התברר למ' כי הרכב השני לא נרשם על שמה כי אם על שם ש'. כשפנתה מ' לש', נענתה כי אין למ' כל קשר לרכב השני, וכשפנתה לא' נענתה על-ידו כי הוא אוחז ביפוי כוח שקיבל ממ'. לטענת מ', היא מעולם לא הפקידה בידי א' יפוי כוח לפעול במקומה. התובעת עתרה לרישום הרכב השני על שמה, ולחילופין - לתשלום שוויו בסך 60,000 ₪. בישיבת קדם משפט ביום 30.6.2013 הודיעה באת-כוחה של מ' כי הסעד הכספי הינו הסעד היחיד המבוקש.

2.ש' הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד ז' וי' א', אביו של ז' ובעלה של מ' (להלן: י'). בהודעה נטען, בין היתר, כי קיבלה את רכבה במתנה מז', כי ז' ביקש ממנה לבחור בסוכנות הרכב של א' את הרכב שימצא חן בעיניה וכי הוא ביצע את העברת הבעלות ברכב השני על שמה. באשר לי', טענה ש' כי הוא היה מעורב בבחירת הרכב, על אף שהרעיון להחלפה הועלה על-ידי ז'.

3.הן א', הן ש' והן ז' וי' העלו טענות מקדמיות לדחייה על הסף של התביעה וההודעה לצדדים השלישיים.

הטענה המקדמית של א'

4.בכתב ההגנה שהגיש א' נטען כי דין התביעה נגדו להידחות או להימחק על הסף עקב העדר יריבות, עקב שיהוי ומחמת חוסר תום-לב. לטענתו, הרכב הראשון נרכש בסוכנות הרכב שלו בהתאם להסכם החלפת כלי רכב בין סוכנות הרכב לבין ז', וכי היה זה ז' אשר ביקש ממנו לרשום את הרכב הראשון על שם מ'. עוד נטען כי החלפת הרכב הראשון ברכב השני נעשתה אף היא בסוכנות הרכב שלו, כללה תוספת תשלום על-ידי ז' ובקשה של ז' וי' לרשום את ש' כבעלים של הרכב השני, שלוותה בהצגת יפוי כוח "ובע"פ".

5.בדיון ביום 17.6.2012 שב וטען בא-כוחו של א' להעדר היריבות, מאחר וסוכנות הרכב של א' העבירה בעלות ברכב שהיה מצוי בחזקתה של ש' (ולא של מ'). בדיון ביום 30.6.2013 הוא טען כי פעולותיו של א' נעשו בהרשאה על-פי הוראות מ', י' וז'.

6.המבחן לקיומה של עילת תביעה מעמיד את השאלה הבאה: האם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו. הפסיקה קבעה כי מחיקה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות.

7.בענייננו, נטען בכתב התביעה (שלא נערך על-ידי עורך דין ונושא את חתימת מ' עצמה) כי ש' וא' סיכמו כי הרכב הראשון, הרשום על שמה של מ', יוחלף ברכב שני שיירשם אף הוא על שמה של מ', וכי בסופו של דבר נרשם רכב זה על שמה של ש' ולא על שמה של מ'. עוד צויין כי א' טען בפני מ' כי ברשותו יפוי כוח ממ', אף כי בפועל היא מעולם היא לא חתמה על יפוי כוח כזה.

אכן, בכתב התביעה עצמו לא נכתב מפורשות כי א' נתבע לשלם את שוויו של הרכב השני עקב מעורבותו ברישומו על שם ש' במקום על שם מ'. זכות מ' לקבל מא' את הסעד המבוקש הינה משתמעת מסיפור המעשה כפי שהוא מתואר בכתב התביעה.

עולה מכך כי לכאורה תהא מ' זכאית כלפי א' לסעד המבוקש, במידה ותוכיח את הגרסה העובדתית שבכתב התביעה.

8.אף כי כאשר נבחנת טענת הסילוק על הסף אין בוחנים, באותו שלב, את כתב ההגנה, אלא רק את כתב התביעה, יש להעיר כי במקרה הנוכחי – את העמימות המצויה בניסוח כתב התביעה פיזר א' בעצמו, בכתב הגנתו, בו ציין, כאמור, כי הוא פעל להעברת הרכב השני על שם ש', על אף שהיה זה במסגרת החלפה של רכב קודם שהיה רשום על שם מ'.

9.התוצאה הינה כי דין בקשת א' למחיקה או לדחיה בגין העדר יריבות להידחות. באשר לטענת שיהוי - לא הונחה תשתית עובדתית המצביעה על התקיימותם של התנאים למחיקה עקב שיהוי שנקבעו בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 448-447. באשר לחוסר תום לב – אין בטענה כדי להוות בסיס לסילוק על הסף.

הטענה המקדמית של ש'

10.בכתב ההגנה טענה ש' כי הרכב הראשון נרשם על שם מ' משיקול כלכלי וכי מדובר ברישום טכני בלבד. בדיון ביום 30.6.2013 טען בא-כוחה של ש' כי מאחר ומ' לא הוכיחה את בעלותה ברכב מלבד רישומו במשרד הרישוי – יש לדחות על הסף את תביעתה.

11.דין טענה זו להידחות. כאמור, המבחן הינו תוכנו של כתב התביעה ולא של כתב ההגנה. בכתב התביעה ציינה מ' כי הרכב הראשון היה רשום על שמה (ועל כך לא חלקו הנתבעים), וטענה כי החזקתו על ידי ז' וש' הייתה זמנית בלבד, ולא ביטאה הסכמה להעברת הזכויות בו לידיהם. בהנחה שטענות עובדתיות האלו, ושאר הטענות שבכתב התביעה, יוכחו על ידי מ' – תקום לה אף כלפי ש' הזכות לסעד הנתבע.

הטענה המקדמית של ז' וי'

12.בכתב ההגנה להודעה לצדדים השלישיים נטען כי יש להורות על סילוק ההודעה על הסף בהיותה קנטרנית וטורדנית. בדיון ביום 30.6.2013 טענה באת-כוחם של הצדדים השלישיים כי יש למחוק על הסף את ההודעה מאחר וגירסתה של ש', שולחת ההודעה, אינה ברורה.

13.כאמור, המבחן הינו תוכנה של ההודעה לצדדים השלישיים. מקריאה של תוכן ההודעה עולה כי לטענת ש', רישום הרכב השני על שמה (ולא על שם מ') הינו מעשה ידיו של ז'. לו תוכח גרסה עובדתית זו, ובהנחה שש' תחוייב בתביעה העיקרית, הרי לכאורה קמה לה זכות שיפוי כלפי ז'.