א.ב. נ' היועץ המשפטי לממשלה

  השופט נ' סולברג:

1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב' צ' גרינברגר; בה"ג 32860-03-12), בגדרו התקבלה עתירת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על המערער בר-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק).

רקע

2. המערער, א. ב., עלה ארצה ביום 8.2.2001; ביום 4.7.2006, יצא את גבולות המדינה, שב לרוסיה וישב בה כשלוש שנים, עד לחזרתו לישראל ביום 2.9.2009.

3. ביום 17.6.2010, הגישו שלטונות רוסיה למשיב בקשה להסגיר לידיהן את המערער, בשל מעורבותו בביצוע עבירת תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 162(3) לקודקס הפלילי הרוסי) (להלן: הבקשה או בקשת ההסגרה). בבקשת ההסגרה מתואר כיצד ביום 23.4.2009, התפרצו מספר אנשים אל מחסן בבעלותו של אחד, ג. א. (להלן: המתלונן), הכוהו, איימו על חייו, ושדדו ממנו רכוש בסך של כ-41,530 רובל (כ-5,000 ₪ כשווים הריאלי בשנת 2010). המערער, כך נטען, נטל חלק מרכזי בתכנון ובביצוע השוד, ברוקחו מזימה לפיה יחברו שניים, פליושקוב ווולז'נסקי, אל ידידתו של המתלונן, נ. , ובאצטלה של ביקור נימוסין, ישדדו השלושה את רכושו. המערער אף נטל חלק בביצוע העבירה, בהכוונת חלק מהמעורבים אל המחסן, בהסעתם לאזור, ובכך שמילט במכוניתו חלק ממבצעי העבירה, יחד עם הרכוש שנשדד, עם שוך האירועים.

4. כל מבצעי העבירה, מלבד המערער, נעצרו ונחקרו על-ידי רשויות האכיפה ברוסיה, הועמדו לדין, ונגזרו עליהם עונשי מאסר לתקופות ממושכות. אשר למערער, נטען כי זה הצליח לחמוק מידי הרשויות, ובטרם נעצר ונחקר עקר לישראל, בחלוף מספר חודשים ממועד ביצוע העבירה.

5. ביום 19.3.2013 עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכריז על המערער בר-הסגרה לרוסיה בגין המסכת המיוחסת לו בבקשה.

6. אלה הן הראיות הקושרות, לכאורה, את המערער לביצוע העבירה, כפי המתואר בבקשת ההסגרה: (א) הודעות שמסרה נ. בחקירתה, בהן סיפרה על היכרותה עם המערער, על חלקו כהוגה התכנית לביצוע השוד, ועל תרומתו כמבצע בכך ששימש נהג המכונית שבה הוסעו יתר מבצעי העבירה אל הזירה ואף מילט אותם בסיום האירוע. עוד בהודעתה, תיארה כיצד כשבועיים לאחר האירועים, פגש בה המערער, ובשיחה עמה ביקש לברר אילו פרטים מסרה בחקירתה (הודעות נושאות תאריך 22.6.2009 ו-1.7.2009);(ב) הודעות שמסר פליושקוב בחקירתו, בהן תיאר, בין היתר, כיצד המערער ואחר שידלו אותו בדברים להתלוות אליהם לביצוע העבירה בצוותא עמם, בתמורה למחילת חוב שחב פליושקוב לאחד מהם (הודעה מיום 22.6.2009). פליושקוב אף תיאר את השתלשלות אירוע העבירה, ואת חלקו של המערער בביצועה, בדומה לגרסת נ. וכאמור בבקשת ההסגרה; (ג) איכון ומחקר תקשורת שבוצע למכשיר הטלפון הנייד של וולז'נסקי, המלמד על 11 התקשרויות בינו לבין המערער בערב האירוע; (ד) זיהוי דגם מכוניתו של המערער ותמונתו, על-ידי פליושקוב ונ. .

           ראיות אלה אף תומכות בתזה הכללית באשר לנסיבות ביצוע העבירה, כפי שעולה מיתר הראיות שבבקשת ההסגרה לרבות גרסת המתלונן.

תמצית פסק הדין של בית המשפט המחוזי

7. סמוך לפתיחת הליך ההסגרה בבית המשפט המחוזי, טען בא-כוח המערער כי המערער אינו כשיר לעמוד בדין, בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), מחמת הדרדרות חמורה במצבו הנפשי. בהחלטת ביניים מיום 15.3.2015 דחה בית המשפט המחוזי טענות אלה (להלן: ההחלטה). תחילה, עמד בית המשפט המחוזי על טענות הצדדים מזה ומזה – על טענת בא-כוח המערער, הנתמכת במספר חוות דעת מומחה, לפיהן סובל המערער מהפרעה פסיכוטית עם תכנים פרנואידים, הזיות שמיעה וסיכון אובדני (חוות דעת מאת ד"ר גרינברג); ועל טענות בא-כוח המשיב, הנתמכות בחוות דעת של שני פסיכיאטרים מחוזיים, לפיהן לוקה המערער ב"אפיזודה של דיכאון" גרידא, ולמצער אינו סובל ממצב פסיכוטי חמור, העולה כדי העדר כשירות לעמוד לדין. לאחר שבחן את טענות הצדדים, לרבות עדויות המומחים, חוות דעתם, ועיון בתיקו הרפואי של המערער, ומתוך ניתוח הפסיקה הרלבנטית, קבע בית המשפט המחוזי כי אין במצוקותיו הנפשיות של המערער כדי מחלת נפש חמורה, ואין הוא נעדר את הכשירות המשפטית לעמוד בדין.