א.ב. גולמביובסקי בע''מ נ' הלון

החלטה

החב' – הזוכה אוחזת בשטר חתום ע"י החייב ומשוך מחשבונו, אשר חולל בהעדר פרעון.

השיק נשוא ההתנגדות הוא ע"ס 1,800 ₪ ומועד פרעונו: 1.1.99.

בתצהיר התומך בהתנגדות טוען החייב כי נודע לו לראשונה על קיומו של ת. ההוצל"פ ביום 21.3.09 במהלך פגישה עם בא כוחו לצורך הכנת הבקשה למוגבלות באמצעים.

עוד מציין החייב כי קיים בתיק אישור מסירה מיום 28.1.01, אלא שלמרות כל מאמציו – הוא לא הצליח לעיין בו.

לגוף התביעה טוען המבקש כי אינו חייב מאומה למשיבה. לדבריו נמסר השיק לאדם בשם חלבי ובסמוך לחילולו שילם את מלוא התמורה בגינו, והובטח לו שיוחזר אליו.

המצהיר ממשיך וטוען כי המשיבה אינה מחזיקה כדין בשיק, וכי הוא הגיע לידיה לאחר הצגתו לפרעון וחילולו.

המבקש צרף לתצהירו תדפיס מרשם החברות (נספח ג' לתצהיר) ממנו עולה כי המשיבה היא חברה שנוסדה ביום 14.3.99 כלומר כחודשיים וחצי לאחר מועד פרעונו של השיק והצגתו לפרעון.

המבקש טוען כי חותמת ההסבה על גבי השיק הינה פיברוק וכי הוטבעה זמן רב לאחר הצגת השיק לפרעון וחילולו.

אשר לבקשה להארכת מועד, מן הראוי להתייחס להחלטתו של כב' הרשם זיתוני בתפקידו כראש הוצל"פ – מיום 23.4.09 שבה נאמרו הדברים הבאים:

"החייב מתעלם מכך שהוא הגיש בעבר מספר בקשות שכאלה (בקשה להכריז עליו כמוגבל באמצעים), ולא מסביר כיצד באותן פעמים קודמות לא גילה על קיומו של תיק זה. כמו כן אין התמודדות עם החלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.4.01 לקבוע כי האזהרה נמסרה לחייב. כמו כן אין הסבר כיצד חייב לא מודע לקיומו של תיק לאחר שלדבריו היו לו שני תיקי פש"ר במסגרתם היה לו צו כינוס הכולל גם את התיק הזה".

בנדון זה הוצגו למבקש במהלך חקירתו הנגדית שלושה מוצגים.

מש/1 – בקשת ב"כ הזוכה לקבוע כי האזהרה נמסרה לחייב ביום 1.1.01.

מש/2/ - תדפיס מההוצל"פ – דף מס' 6, שם ניתנה החלטה בבקשת הזוכה: "כמבוקש", וכן דף מס' 3 בתדפיס – בקשות פש"ר ובקשות איחוד תיקים.

מש/3 – בקשת פש"ר ובו נכלל גם התיק בו עסקינן – פריט 29.

ההתנגדות הוגשה ביום 31.12.01.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי עסקינן בשיהוי של כשמונה שנים בהגשת ההתנגדות, וזהו איחור שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום.

לגוף העניין הודה המבקש בחקירתו כי אין ברשותו ראיה בכתב לכך שהשיק שולם. לדבריו: "השיק נמשך לפקודת תלמיד שלמד אצלי נהיגה .. מדובר בשבעה תלמידי נהיגה, אני מורה לנהיגה, לכולם שילמתי את החוב".

זוהי טענה כללית וסתמית שאינה מגובה בבדל ראיה להוכחתה.

כמו כן לא פרט המבקש את נסיבות מתן השיק, ולא טרח להביא תצהיר מאותו תלמיד נהיגה, שיאשר את דבריו.