א. א. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: י' שפסר – סג"נ; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטיין), בע"פ 46896-01-17, מיום 12.3.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו בבית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' שטיין – סג"נ), בת"פ 27173-03-16, מיום 17.1.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות סמים. על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.12.2014, בשעה 16:00 או בסמוך לכך, החזיק המבקש בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 17.35 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית, ללא היתר, בעודו רוכב על קטנוע על כביש 42, סמוך לפלמחים. בגין מעשה זה, יוחסה למבקש עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א), בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

3. ביום 17.1.2017, לאחר ניהול משפט הוכחות, נתן בית משפט השלום את הכרעת דינו, בקובעו כי לאחר שמיעת העדים והמבקש, ועיון בכל המסמכים והראיות שהוגשו לו במסגרת ההליך, המשיבה הוכיחה כנדרש את האשמה שיוחסה למבקש. בית משפט השלום הטעים, כי הוא מקבל כמהימנה את עדות עד התביעה, השוטר איתי לנדסמן (להלן: השוטר לנדסמן), באשר לנסיבות מעצרו של המבקש; לחיפוש שביצע בקטנוע ומציאת הסמים, בתוך התא שמתחת למושב הנהג, כשהם בתוך כפפה; למציאת כפפה תואמת וכלי לעישון בתיק שהיה בין רגליו של המבקש; וכן, למציאת מסמכי בנק הנושאים את שמו של המבקש, בסמוך לסם שנמצא. בית משפט השלום הבהיר, בהקשר זה, כי עדות זו מובילה למסקנה "חד משמעית" לפיה הסמים שייכים למבקש והוחזקו על ידו בידיעתו. עוד ציין בית משפט השלום, כי ניסיונו של המבקש לקעקע את עדותו של השוטר לנדסמן, וכן ניסיונו להרחיק עצמו מהסם שנמצא בקטנוע, בטענה כי מדובר בקטנוע גנוב, לא צלחו. על יסוד האמור, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אך העיר על כך שדו"ח התפיסה לא כלל את הכפפות שנמצאו; התיק שנמצא לרגלי הנאשם; מסמכי הבנק; וכלי העישון, ועל היעדר בדיקת ט.א על הסם עצמו.

4. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנסב על הכרעת דינו של בית משפט השלום. בפסק דינו, סקר בית המשפט המחוזי את הראיות שעמדו בבסיס הרשעתו של המבקש, ובכלל זה, את: גרסאותיו הסותרות של המבקש ביחס לבעלותו בקטנוע, וביחס להודאתו באשמה המיוחסת לו; בחירתו של המבקש לשמור על זכות השתיקה בחלק מתשובותיו; ועדותו של השוטר לנדסמן, בה נתן בית משפט השלום את אמונו. לאחר זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מדובר במקרה חריג, המצדיק את התערבותו ביחס לקביעות העובדתיות וקביעות המהימנות של בית משפט השלום. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי היה מקום להערתו של בית משפט השלום בעניין דו"ח התפיסה, אך אין בה כדי להשליך על אשמתו של המבקש, שהוכחה על פי יתר הראיות ונסיבות העניין. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

5. בבקשה שלפניי משיג המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום, בטענה כי היא הרשעתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מבוססת על עדותו של השוטר לנדסמן בלבד. עוד טוען המבקש, כי עדות זו אינה אמינה, משום שהשוטר לנדמסן העיד, בדיון שנערך שלושה חודשים לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, כי איננו זוכר את האירוע, ולאחר מכן, כשנתיים ממועד האירוע, הציג בעדותו גרסה שונה, עליה נסמך בית משפט השלום, לצורך הרשעתו.