"א 31736-03-12,"א 25516-08-11

בהמשך להסכמת הצדדים כפי שהוגשה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 12.10.15, ואשר קיבלה תוקף של פסק דין, להלן ההחלטה בעניין ההוצאות:

ב"כ התובעת טען, כי יש מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט בסכום משמעותי, ביחד ולחוד, בשים לב להתמשכות ההליכים, בקשות חוזרות ונשנות שהוגשו מטעמם, וכן ציין כי מלכתחילה ניתנה למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה רק בכפוף להפקדה, בשים לב לעובדה כי לא הייתה בפיהם טענת הגנה ממשית.

מנגד טען ב"כ הנתבעים, כי התנהלות הנתבעים הייתה לגיטימית, בניסיון להציג בפני בית-המשפט את טענות ההגנה אשר בפיהם, ולמעשה לא נותרה לנתבעים ברירה, אלא לפנות בבקשות רבות, וזאת מאחר והתובעת לא מילאה אחר צווי גילוי מסמכים, כנדרש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, סבורני כי אף אם ההליכים בתיקים שבכותרת אכן התמשכו, וכרוכים היו בהגשת בקשות רבות, בעיקר מצד הנתבעים, עדיין נראה כי אין המדובר בהתנהלות חריגה, אשר איננה לגיטימית במסגרת ניהול הליכים משפטיים.

בבואי להכריע בשאלת ההוצאות, לקחתי בחשבון את טיעוני באי כוח הצדדים, ואף נתתי משקל מהותי לעובדה, כי בסופו של יום, השכילו הצדדים לחסוך את ניהול ההליך, והגיעו להסכמה, ברוח הצעת בית-המשפט, אשר ייתרה את הצורך בניהולו.

שיקול נוסף שנלקח בחשבון בעניינם של הצדדים הינו, כי להבדיל מטענות הגנה ביחס לדמי השכירות, כאשר לטענת הנתבעים הושגה הסכמה בע"פ בעניין זה, הרי שבכל הנוגע לדמי הניהול לא נטען כי הושגה הסכמה, לפיה מחלה התובעת על תשלומם בכפוף לגובה הפידיון החודשי, ובעניין דמי הניהול טענת ההגנה היחידה שהועלתה הינה, למעשה, טענת הקיזוז נוכח הפסדים נטענים שנגרמו לנתבעת 1.

בעניין טענת הקיזוז אומנם הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעות, אלא שנראה כי די ליתן את הדעת לפער בין הסכומים שננקבו בחוות הדעת לבין הסכומים שבחרו הנתבעות לתבוע במסגרת התביעה שהגישו, והדברים מדברים בעד עצמם.