א 1019/03 לאפי נ' מדינת ישראל

א. ההליך

1.בתביעה שלפני עותר התובע לכך שהנתבעת תחויב לפצות עבור הפקעת זכותו לבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 18991 (להלן – "המקרקעין") לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (להלן – "הפקודה").

2.בתאריך 2.1.2013 ניתן פסק דין בתביעת התובע, ובו נקבע סכום הפיצויים שהתובע זכאי לקבל לפי סעיף 12 לפקודה, ולא נפסק לתובע פיצוי לפי סעיף 13 לפקודה. הטעם שניתן לכך היה, שהתובע גילה דעתו, כי בחר במסלול הפיצוי הקבוע בסעיף 12 לפקודה, ועל כן אינו זכאי לפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה.

3.התובע ערער על פסק הדין. ככל שהדברים אמורים בערעור על סכום הפיצוי לפי סעיף 12 לפקודה, ערעורו נדחה. ואולם, בית המשפט העליון קבע, כי לא ניתן לקבוע בבירור שהתובע אמנם בחר בחלופה לפי סעיף 12 לפקודה. על כן, בית המשפט העליון הורה לקבוע את הפיצוי שהתובע זכאי היה לקבל על פי סעיף 13 לפקודה. נקבע, שאם הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה יהיה גבוה מהפיצוי לפי סעיף 12 לפקודה, יהיה מקום לחייב את הנתבעת בסכום הגבוה מבין השניים.

4.על כן, בפסק דין זה אדון בפיצוי שהתובע זכאי לקבל על פי סעיף 13 לפקודה.

ב. המקרקעין

5.המקרקעין מצויים בסמוך לעיר כרמיאל, ושטחם 7,144 מ"ר. הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין פורסמה בתאריך 19.3.1976, ובתאריך 1.9.1983 פורסמה הודעה על דבר הקניית המקרקעין למדינה.