פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה בתביעה שהוגשה נגד רשם המקרקעין במחוז ירושלים, אשר הסעדים המבוקשים בה הם

"א. לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וליתן צו המצהיר כי ייפוי הכוח שניתן ע"י המבקשת לח"מ (עו"ד אליצור דיבון - ר.י.) ביום 24.03.1985 בקשר לזכויותיה בחלקה 49 שבגוש 30299 (להלן: "הנכס", "ייפוי הכוח", בהתאמה) אינו ניתן לביטול וניתן לעשות בו שימוש לצורך העברת זכויות החברה המבקשת בדירה הידועה כתת חלקה 21 בנכס (להלן: "הדירה") לידי רוכשי הזכויות בדירה מן המבקשת.

ב. לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו לפי ס' 6 לחוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה-1964 (להלן: "החוק להגנת רכוש מופקד") ולהתיר את רישום הדירה ע"ש ה"ה אייזנברג על סמך יפויי הכוח (צ"ל ייפוי-ר.י.), על אף שעברו למעלה מ-10 שנים מיום מתן יפויי (צ"ל: ייפוי-ר.י.) הכוח ע"י המבקשת".

2.בעקבות מה שהגיש הנתבע במענה לכתב התביעה ודברי נציגתו בקדם המשפט שהתקיים ב-7.1.13, אשר במסגרתם הועלו קשיים שונים כלפי התביעה שעל הפרק, נרשמו בפרוטוקול קדם המשפט הנ"ל הדברים הבאים:

"עו"ד דיבון: בהמשך להשתלשלות העניינים שתוארה בכתב התביעה אגיש תצהיר לגבי כל הנסיבות הרלבנטיות אשר מכוחו אני סבור שיש מקום לתת את הסעד המבוקש. אעשה זאת עד 5.2.13.

הנוכחים: מוסכם בשלב זה שבהמשך לתצהיר שיוגש יגיב הנתבע תוך 15 יום מקבלתו, ובהתאם למה שיצטבר יינתן פסק דין או תבואנה הוראות אחרות".

3.בהמשך להסכמה הנ"ל הוגש תצהיר כאמור (ב-20.1.13). משום מה, הפרקליטות לא הגישה את שהיה עליה להגיש בעקבותיו. במצב דברים זה ניתנה ב-20.2.13 החלטה כדלקמן:

"יש לתמוה על כך שהפרקליטות לא הגישה התייחסותה גם לאחר שניתנה לה ארכה מיוחדת לשם כך. עם זאת, גם ללא התייחסות כנ"ל אין מקום למתן הסעד המבוקש על יסוד מה שהוגש עד כה בלבד. כך למשל חסרה התייחסות בתצהיר לשאלה מדוע אם המבקשת כשירה לתבוע בתביעה דנן, אין היא מוסרת יפוי כח חדש לתכלית שבה מדובר, מדוע לא צורפו הרוכשים הנטענים (אייזנברג) כתובעים ומדוע לא נכללה בתצהיר הצהרה שהדירה לא נמכרה לאחרים זולת אייזנברג.

בשלב זה ניתנת לתובעת ארכה להשלמות בעקבות המצוין לעיל עד 6.3.13 ונקבע כי עד 20.3.13 תגיש הפרקליטות התייחסותה למצב העניינים שייווצר בעקבות כל שיוגש מטעם התובעת".

4.בעקבות ההחלטה הנ"ל הוגש (ב-5.3.13) תצהיר משלים מטעם התובעת והוגשה (ב-12.3.13) "תגובה משלימה" מטעם הנתבע, שבמסגרתה הצביע הנתבע על קשיים המונעים לשיטתו היעתרות לתביעה כפי שהיא על יסוד מה שנטען בה ומה שהוגש בעקבותיה. ככלל, המדובר בקשיים שהעלה בתחילת הדרך, אשר העיקריים ביניהם הובאו בהחלטה שצוטטה לעיל (בסעיף 3) ובהצבעה על כך שמה שהוגש מטעם התובעת לאחר מכן אינו נותן להם מענה הולם המאפשר היעתרות לתביעה.

5.בהחלטה מ-13.3.13 ניתנה לתובעת הזדמנות להשיב לאותה "תגובה משלימה". התובעת הגישה תשובה כנ"ל ובעקבות החלטה מ-2.4.13 גם השלימה הגשת מסמכים אשר לדבריה (בסעיף 5 לתשובה הנ"ל) היו אמורים להיות מצורפים לתשובה האמורה.

6.לאחר עיון במכלול החומר שהצטבר בתיק ושקילת מה שעל הפרק הגעתי למסקנה כי יש למחוק את התביעה דנן. משמעותו של מהלך זה היא שלא יינתן לתובעת סעד מן הסעדים שהיא עותרת להם, אך לא תיחסם הדרך לנקיטת הליכים מתאימים שלא ילקו בקשיים שהתעוררו בהליך דנן ושיהיו עשויים להביא לתוצאה הרצויה.

7.לתוצאה דלעיל אני מגיע בשל כך שמה שהגישה התובעת אינו נותן מענה לקשיים שהועלו כלפי תביעתה. על מה שצוין בהקשר זה מטעם הנתבע ובהחלטה מ-20.2.13 אוסיף כי מה שהוגש מטעם התובעת בסוף הדרך (ומשום מה רק אז) מחזק עוד יותר את המסקנה דלעיל. הכוונה לכך שמתברר כי התובעת כלל לא מכרה את הדירה שבה מדובר לאייזנברג, אלא קיים פרוטוקול לפיו המוכרת הייתה עמותת "מרחב", כי רק בטעות נרשמה הדירה ע"ש התובעת, כי העסקה לא דווחה בשעתו (בשנת 1984) לרשויות המס וכי רק כעבור כ-22 שנה(!) בא דיווח מסוים לרשויות המס. במצב העניינים האמור יחד עם העובדה שנתונים חשובים כנ"ל לא נמסרו ע"י התובעת כבר בראשית הדרך, ברור עוד יותר כי אין מקום למתן סעד מן הסעדים שנתבעו על יסוד התביעה כפי שהיא ומה שהוגש בעקבותיה.

8.השורה התחתונה היא אפוא שהתביעה דנן נמחקת.

9.למרות התוצאה הנ"ל ובהתחשב גם במחדלי הנתבע (כמצוין לעיל, בסעיף 3), לא אחייב את התובעת בהוצאות בשלב זה ואסתפק בקביעה שאם יינקטו בעתיד הליכים נוספים נגד הנתבע דנן בקשר לעניינים שביסוד תביעה זו, ניתן יהיה לשקול במסגרתם גם את שאלת ההוצאות בקשר אליה (וראו והשוו למשל בג"ץ 7541/08 גולדשטיין נ' פרקליטת מחוז המרכז, פס"ד מ-8.3.10).

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ג בניסן תשע"ג, 3 באפריל 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: