high adventure ministries נ' strategic group ואח'

1. במוקד בקשה זו למתן רשות ערעור – החלטה לדחות בקשה למתן סעד זמני, האוסר את השימוש בסימן מסחר. ברקע, עיסוק הצדדים בהפצת מסרים נוצריים אוונגליסטים. הצדדים כולם מפיצים את המסרים, בין היתר, באמצעות שידורי רדיו או שידורים דומים, המשודרים תחת סימן המסחר Voice of Hope (להלן גם סימן המסחר).

המבקשת, שמשתמשת בסימן Voice of Hope מזה שנים רבות, הגישה נגד המשיבים תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה טענה, בין השאר, כי השימוש של המשיבים בסימן המסחר עולה לכדי גניבת עין, הפרת סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום בישראל ועשיית עושר ולא במשפט. במסגרת ההליך הוגשה בקשה לסעד זמני, האוסר על המשיבים להשתמש בסימן המסחר. כאמור, הבקשה נדחתה (ת"א 65046-06-17, כב' השופטת מ' עמית-אניסמן). נקבע כי עומדת למבקשת עילת תביעה, לכאורה, לכל הפחות בעילה של גניבת עין. עוד נקבע כי עוצמת העילה, יחד עם מאזן הנוחות ושיקולי צדק, מטים את הכף לטובת המשיבים, כאשר הדגש הושם בשלושה נתונים אלה: תחנת הרדיו של המשיבים פעלה באותה עת כבר מספר חודשים תחת השם Voice of Hope, ולצורך הקמתה והתחלת הפעילות בה הושקעו מיליוני דולרים; תחנת הרדיו של המשיבים משדרת בשפה הערבית ושידוריה מופנים כלפי קהל מאזינים החי במדינות ערביות שונות, בעוד ששידורי המבקשת נעשים כיום באנגלית ומופנים כלפי קהל דובר אנגלית; שיהוי בפעולות שנקטה המבקשת, שידעה על הכוונה להקים תחנת רדיו המשדרת תחת השם Voice of Hope לפחות שנה לפני הגשת התביעה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, על ההחלטה לדחות את הבקשה לסעד זמני.

המבקשת טוענת, בין היתר, כי באתר האינטרנט של המשיבים מצויים גם תכנים באנגלית וכי היא פונה גם אל קהל יעד דובר אנגלית, כי לא הוכח שייגרם למשיבים נזק אם יינתן הצו הזמני ולעומת זאת למבקשת ייגרם נזק אם לא יינתן הצו הזמני, וכי לא נפל כל שיהוי בהתנהלותה. כן הועלו טענות לעניין סיכויי התביעה ותום לבם של המשיבים. האחרונים, מנגד, סמכו ידיהם על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, ואף הוסיפו וטענו כי העניין אינו מצדיק לתת רשות ערעור.

2. המסגרת הדיונית בה מצויים אנו היא בקשה לסעדים זמנים. אכן, הכללים הרלוונטיים למתן סעד זמני פורשים את כנפיהם גם מעל תביעה העוסקת בסימני מסחר. שורשים עמוקים בשיטתנו המשפטית לכלל כי בכגון דא, נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב, העומד ביחס הפוך למתחם הביקורת הערעורית. כרוחב שיקול דעתה של הערכאה המבררת, כך צמצום עילות ההתערבות בערכאת הערעור. לפיכך תמעט ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה המבררת, שלפניה פרושה היריעה במלוא רוחבה, לרבות – כמו במקרה שלפנינו – שמיעת עדים מטעם הצדדים והתרשמות ממהימנותם. האם מקרנו הוא אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש להתערב בהחלטת ערכאה קמא?

ההכרעה בבקשה לסעד זמני תלויה בשני משתנים עיקריים, סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. אצלנו נקבע בערכאה קמא כי יש ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. מאזן הנוחות ושיקולי צדק הם שהיטו בעיקרם את הכף לחובת המבקשת. לכן, ולמרות שגם גובה סיכויי ההליך קיבל משקל בערכאה קמא, הנתון המרכזי הוא מאזן הנוחות. במישור זה טען כל אחד מן הצדדים כי רעהו לא הוכיח שייגרם לצד השני נזק בלתי הפיך אם תידחה עמדתו. בהקשר זה אציין שתי נקודות.

הראשונה, הצדדים לא הציגו נתונים קונקרטיים התומכים לכאורה בחשש לנזק בלתי הפיך, מעבר לטענות כלליות. כך, המשיבים טוענים כי השקיעו כסף רב בהליכי הקמת תחנת הרדיו, אך לא הוצגו נתונים המראים כי הכסף הושקע במידה משמעותית גם במיתוג, וכי שינוי שם תחנת הרדיו באופן זמני עלול לפגוע ברווחיותה. בד בבד, יש ממש בטענה שהאיסור הזמני על השימוש בשם עלול להוביל לפגיעה במשיבים, לאו דווקא לנוכח הכספים הרבים שהושקעו אלא מפני שתחנת הרדיו כבר התחילה לשדר תחת השם Voice of Hope, ושינוי השם עלול לגרום לבלבול ולנטישת מאזינים את התחנה. אשר למבקשת, זו לא הציגה נתונים בדבר פגיעה אפשרית בה. כאן הדגש הוא בכך שתחנת הרדיו של המשיבים משדרת בשפה הערבית, ואילו שידוריה של המבקשת מועברים רובם ככולם בשפה האנגלית. אם כן, קהל היעד של שני הגופים שונה, ולא הוצגה תמיכה לטענה שלמבקשת ייגרם נזק, ולמצער נזק בלתי הפיך. נתתי דעתי בהקשר זה גם לטענת המבקשת לפיה סימן המסחר שלה מוכר היטב ובעל פרסום עולמי, אך כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הציגה – לכאורה ובגדרי הבקשה לסעד זמני – תשתית עובדתית לפיה הקהל דובר הערבית מכיר את הסימן Voice of Hope ועלול לקשר בין שידורי המשיבים לגוף הישראלי הפועל תחת שם זה. זאת גם לו הייתי מניח כי במדינות אחרות בעולם סימן המסחר אכן מוכר היטב, וכי הוא שייך למבקשת (ראו למשל התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 142266 "NO LIMITS EYEWEAR" פסקאות 4, 14 (2.5.2004)). נזכיר כי נטל השכנוע מוטל על המבקשת, המעוניינת בסעד זמני, ולנוכח האמור לעיל היא לא השכילה להרימו בהיבט של מאזן הנוחות. זאת, למעט חריג אחד, וכאן נכנסת לתמונה הנקודה השנייה.

3. שנית,  באתר האינטרנט של המשיבים מוצג באנגלית מצג לפיו תחנת הרדיו שהקימו אינה אלא תחנת הרדיו שהפעילה המבקשת בין השנים 1979-2000, ושחדלה לפעול זה מכבר. כך, למשל, נכתב באתר: "In 2014 [we] reestablish the VOICE OF HOPE radio station which had broadcast from South Lebanon from 1979-2000… The airwaves have been silent for 17 years, until today! ". במילים אחרות, המשיבים מתהדרים בהקמה מחדש של תחנת הרדיו שהייתה ברשות המבקשת. לנוכח הזהות בסימן המסחר המילולי שבו משתמשות שתי התחנות, כמו גם הדמיון בין סמלילי היונה המלווים את הכיתוב Voice of Hope אצל שני הצדדים, קיים חשש לפיו צרכנים דוברי אנגלית – המאזינים לשידורים באנגלית מטעם המבקשת – יחשבו בטעות כי תחנת הרדיו של המשיבים שייכת למבקשת. מסרים דומים מצויים בפרסומים נוספים באנגלית מטעם המשיבים, שצורפו לבקשה למתן רשות ערעור במסגרת נספחים 8-4.

חשש זה להטעיית הצרכנים זורק אור מיוחד על ההליך דנן, העוסק בסימני מסחר. בשונה מסכסוכים אזרחיים אחרים, כגון דיני חוזים או קניין – בשדה הקניין הרוחני, לרבות סימני המסחר, קיים, כאמור, צד שלישי לסכסוך, הלא הוא הציבור. תכליות הדין יונקות לא רק מהאינטרסים הצרים של שני הצדדים להליך, אלא גם מתכליות ציבוריות. גם לציבור מקום בסיפור (ראו בהקשר של דיני הפטנטים רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp &Dohme Corp.f/k/a  (15.06.2016); בדיני סימני המסחר ראו למשל בקשה לרישום סימני מסחר מס' 164702 "LENGO" פסקאות 9-6 (25.6.2006) והאסמכתאות שם). כך הוא בהליכים עיקריים, כגון רישום סימן מסחר בפנקס, אך העניין מקרין גם על סעדים זמניים. כשם שיש להגן גם על האינטרס הציבורי בגדרי ההליך העיקרי, כך יש להביאו בחשבון גם במסגרת בקשה לסעד זמני, שכן ההליך הזמני נועד לשרת את ההכרעה בהליך העיקרי. ככל שאי-מתן הסעד הזמני עלול להוביל להטעיית הצרכנים, יש לתת לכך משקל בגדרי ההכרעה לעניין הסעד הזמני.

יושם אל לב כי בעוד שהנקודה הראשונה הדגישה את המכנה המשותף של תחומי המשפט האזרחי – לרבות סימני מסחר – בכל הנוגע לבקשה לסעד זמני, הנקודה השנייה מבליטה את הייחוד של דיני סימני המסחר. אין בכך סתירה. הרי כשם שיש לבחון את סיכויי ההליך לפי הדין המהותי של התחום המשפטי הרלוונטי, כך גם יש להתחשב בייחוד דיני סימני המסחר. השוני הוא, כפי שהובהר, כי יש להתחשב בגורם שאינו צד להליך, הוא הציבור. אגב, זהו המשותף לבקשה לסעד זמני בתביעה שעניינה סימני מסחר ולבקשה לסעד זמני בהליך מינהלי, אם כי האינטרסים של הציבור אינם זהים בשני ההקשרים: דיני סימני המסחר עדיין שייכים באופן מובהק לתחום המשפט הפרטי. במובן זה דיני סימני המסחר מצויים בתפר שבין המשפט הפרטי והציבורי.