פסק דין
זוהי תביעה לפינוי הנתבע מדירת מגורים שהתובע זכאי להרשם כבעליה. בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם זכאי הנתבע להתגורר בדירה לאחר פטירת אמו, שהייתה דיירת מוגנת בה, או שמא אין לנתבע זכויות בדירה, והוא תפס חזקה בה שלא כדין.
הרקע העובדתי
התובע זכאי להרשם כבעל הזכויות בדירת מגורים הנמצאת בבניין מגורים ברח' הקישון 1 (פינת רח' הרצל 93) בחיפה והידועה כגוש 44, חלקה 10864, חלקת משנה 8 (להלן: "הדירה").
נחמה פרנקל ז"ל (להלן: "המנוחה"), אמו של הנתבע, הייתה דיירת מוגנת בדירה, והתגוררה בה עד לפטירתה ביום 19.2.10.
לאחר פטירת המנוחה ביקש התובע להשיב לידיו את החזקה בדירה, ואולם הנתבע סרב להשיב את החזקה לתובע בטענה כי הינו דייר מוגן בדירה, ומכאן תביעה זו.
הנתבע וגרושתו, פרנקל חנה (להלן: "חנה"), הינם בעלי זכות חכירה לדורות בחלקים שווים בדירת מגורים ברחוב כל ישראל חברים 43 בחיפה (להלן: "הדירה בכי"ח").
ביום 9.3.10 שינה הנתבע את כתובתו הרשומה במשרד הפנים מכתובת הדירה בכי"ח לכתובת הדירה.
דיון והכרעה
המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה אם לנתבע זכות דיירות מוגנת בדירה. ואולם טרם אדון בשאלה זו עליי להידרש לשאלה אם הוכיח התובע את זכויותיו בדירה, שכן הנתבע סבור כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה ולכן דין התביעה להידחות.
זכויותיו של התובע בדירה
הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח את זכויותיו בדירה, ולא הוכיח כי שלוחו, יוסף דג'מאל, הינו שלוח כדין. דינן של טענות אלה להידחות.
באשר לטענה הראשונה – לתצהירו של אהרון דג'מאל (להלן: "אהרון"), שהוגש מטעם התובע, צורפו חוזה מיום 4.3.08 (להלן: "החוזה") שעל פיו רכש התובע את הזכויות בדירה מבעליה הקודמים (להלן: "הבעלים הקודמים"), ואישור מאת באי כוח הבעלים הקודמים על השלמת עסקת הרכישה. כמו כן צורף נסח רישום של הדירה, שממנו עולה כי הדירה אכן רשומה על שמם של הבעלים הקודמים. לפיכך הוכיח התובע את טענתו כי הוא זכאי להרשם כבעל הזכויות בדירה.
טענתו השניה של הנתבע הינה כי יפוי הכוח שהוגש הינו מיום 9.5.01, ותוקפו פוקע לאחר עשר שנים או עם מותו של התובע, ולא הובאה ראיה לכך שהתובע חי. אף דינה של טענה זו להידחות. התביעה הוגשה ביום 8.6.10, דהיינו תוך פחות מעשר שנים לאחר החתימה על יפוי הכוח.
מתצהירו של אהרון עולה כי דודו התובע בחיים (ראה: סעיף 2 לת/3). אם רצה הנתבע לחלוק על כך היה עליו להביא ראיה הסותרת דברים אלה, ולמצער לשאול את אהרון על כך בחקירתו הנגדית, ואולם הנתבע לא עשה כן, ועל כן דברי אהרון בתצהירו לא נסתרו.
המסקנה היא, איפוא, כי התובע הביא די ראיות המצביעות על זכויותיו בדירה, ועל כך שיוסף דג'מאל, אחיו, היה במועד החתימה על החוזה ובמועד הגשת התביעה שלוחו כדין.
האם הנתבע הינו דייר מוגן בדירה?
השאלה המרכזית בתביעה זו הינה אם לנתבע זכות של דיירות מוגנת בדירה. הנתבע טוען כי יש לו זכות של דיירות מוגנת בדירה לאחר פטירת המנוחה הואיל ומתקיימים לגביו תנאי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). ואילו התובע טוען כי תנאי הסעיף אינם מתקיימים.
סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר קובע כי לאחר פטירתו של דייר מוגן שאין לו בן זוג יהיו רשאים ילדיו להמשיך להחזיק בדירה בהתקיים שני תנאים: האחד – כי התגוררו עימו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו, והשני – כי בזמן פטירתו לא הייתה להם דירה אחרת למגורים. הנתבע הינו בנה של המנוחה והשאלה היא אם מתקיימים לגביו תנאי הסעיף.
בעל דין הטוען כי יש לו זכות של דיירות מוגנת בדירה במקום דייר מוגן שנפטר נושא בנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים המקנים לו זכות זו (ראה: ע"א (ת"א) 233/95 יעקובי נ' חדד (7.2.95, פורסם בפדאור); ע"א 4422/97 רון נ' גייגר ואח' (20.5.98; פורסם בדינים); ד' בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר (הוצאת פרלשטיין-גינוסר בע"מ, מהדורה שניה – עדכון מס' 3, מרץ 2010) בעמ' 250-251).