d/j associates inc נ' סהלו

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שני שיקים על סך נומינלי כולל של 81370 ₪, שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, נושאים זמני פירעון לימים 10.8.10 ו – 10.10.10.

המבקש (בתצהיר מטעמו ובתצהיר נוסף מטעם שותפו) טוען, כי עסקינן בשיקים שניתנו למשיבה כחלק מהסכם שכירות מבנה ששימש אותו ואת שותפו להפעלת פאב (להלן: "העסק"). המבקש טוען כי במהלך חודשים יוני ויולי 2010 נקלע העסק ל"פעילות ירודה", כדבריו, ולפיכך העביר לנציג המשיבה סכומים ש"אט אט", כטענתו, כיסו את דמי השכירות המוסכמים, וזאת בהסכמה שבעל פה. אולם המבקש טוען כי המשיבה או מי מטעמה החלו להתנכל לניהול העסק, בין היתר בכך שניתקו את אספקת החשמל באופן שחייב את המבקש להפסיק אירוע ולהשיב למבלים כספים. ניתוק זה אף גרם לעסק נזק תדמיתי רב. המבקש טוען, כי בגין שבעה ימים שבהם נותקה אספקת החשמל לעסק הוא זכאי לקיזוז נזקיו בסך כולל של 70,000 ₪ תוספת מע"מ. עוד טוען המבקש כנגד החלפת המנעולים בבית העסק, באופן שמהווה, לשיטתו הפרת ההסכם בין הצדדים. בסיכומיו הוסיף הנתבע וטען, כי הלכה למעשה פרע (גם אם לא באופן המוסכם) את חוב דמי השכירות בגין חודשים אוגוסט וספטמבר 2010, הם הלכה למעשה החודשים שבמחלוקת בכל הנוגע לשאלת הפרת הסכם השכירות.

התובעת ביקשה לחקור את המצהירים על תצהיריהם. התובעת אף הציגה במהלך הדיון, בין היתר, העתקי מסרונים אשר לטענתה מבהירים את מודעות הנתבע לחוב על פי הסכם השכירות.

התובעת מתנגדת לקבלת ההתנגדות וסבורה, כי עסקינן הלכה למעשה בהגנת בדים. התובעת טוענת כי הובהר בחקירה כי השיקים חוללו בהיעדר כיסוי מספיק ובכך יש כדי לתמוך בעמדתה. עוד טוענת המבקשת, כי חקירת הנתבע מבהירה כי איננו יכול להוכיח, כי אמנם שילם דבר מה על חשבון חוב דמי השכירות במהלך חודש אוגוסט 2010, מה גם שהוא עצמו הודה, כי במהלך חודש אוגוסט 2010 חב כספים למשיבה בגין דמי השכירות, וממילא לא הביא כל ראיה לעניין נזקים שלכאורה נגרמו לו.

בחנתי את כתבי הטענות, על צרופותיהם ושמעתי את הצדדים בפני. שוכנעתי, כי דין ההתנגדות להתקבל.

הלכה למעשה, בפני הצדדים פרושה מחלוקת עובדתית של ממש, הקשורה בטבורה עם הפרתו הנטענת של הסכם שכירות העסק לרבות האחראים לה. אין, הלכה למעשה, מחלוקת, כי בתקופה מסויימת (וכפי הנראה עד חודש אוגוסט 2010) חב הנתבע לתובעת סכומים בגין דמי שכירות שלא שולמו. ככל שתוכח טענת הנתבע לפיה המשיבה (באמצעות נציגיה) הסכימה להאריך את מועד תשלום דמי השכירות, ששולמו לבסוף, אולם בד בבד פעלה התובעת בדרכים שפורטו בהתנגדותו על מנת להצר את פעילותו בעסק, יתכן שתהא לו הגנה מפני התביעה. ודוק: בעובדה שעסקינן בתביעה שטרית אין כדי להעלות או להוריד לעניין זה, שעה שכידוע, כל טענת הגנה המועילה כנגד תביעה חוזית, תועיל גם בין צדדים קרובים לשטר (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי ואח' פ"ד נה(4) 193,195).

בשלב זה, אמנם, על בית המשפט לבחון את טענות ההגנה "במבט על", ואין הוא נכנס לשאלות של מהימנות או לקביעתם של ממצאים שבעובדה. זאת, גם אם חקירות המצהירים מטעם הנתבע מצביעות על תמיהות.

התובעת אף לא דקה פורתא בכל הקשור עם נטלי הראיה המצופים מנתבע בשלב בקשת הרשות להתגונן. בשלב זה אין מצופה מנתבע, כי יוכיח את טענתו, אלא שיציג את גרסתו בפני בית המשפט על מנת לאפשר הכרעה בשאלה אם גרסה זו, בהנחה שתוכח במלואה, יכולה לשמש לו כהגנה מפני התביעה. כידוע, במסגרת בקשת רשות להגן ניתן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שכן בשלב דיוני זה אין מונעים העלאת טענה טובה מטעמים התחומים באופן הוכחתה (השוו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (U.K) ltd. פ"ד מו (2) 273, 278). כפועל יוצא, אין למנוע מהנתבע להעלות טענה, לרבות טענה בדבר איחור מוסכם בתשלום, אך מן הטעם שלא תמך לה ראיות בכתב.

לא היה צורך בקיום חקירה על מנת להבחין, כי השיקים נשוא התובענה חוללו מהיעדר כיסוי מספיק (עובדה שהתובעת ייחסה לה נפקות רבה בסיכומיה), שכן הדבר עולה במפורש מבקשת הביצוע ומהעתקי השיקים שצורפו לה. אולם בין כך ובין כך, בעובדה ששיק חלול בהיעדר כיסוי מספיק אין כדי לשלול, מניה וביה, טענת הגנה מפניו ככל שקנויה לנתבע.

בשלב זה אף לא תועיל לתובעת הטענה לפיה הנתבע לא הוכיח את נזקיו, שכן אפילו לא היה הנתבע קוצבם, לא היה מקום למנוע ממנו העלאת טענות אלה בשלב ההתנגדות. זאת, הואיל ובהתאם להוראות סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג – 1973 ניתן לקזז חיובים כספיים מתוך עסקה אחת אף אם אינם קצובים, וכן ניתן לקזז חיובים כספייים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. ההוראות הללו חלות גם כאשר בקיזוז בין צדדים קרובים לשטר עסקינן [ראו רע"א 6250/98NORLAND נגד מפעלי ייצור, פ"ד נג(2) 274 והשוו גם: ע"א (נצ') 1341/06 שאולוב נ' סמל (2.9.07 ; פורסם במאגרים)].

יתכן אמנם, כי חקירות הנתבע והמצהיר הנוסף מצביעות על תמיהות בכל הקשור עם חוב דמי השכירות באשר למועדים שקדמו לפינויו של הנכס המושכר. יתכן, אמנם כי תמיהות אלה, הנתמכות בראיות שצירפה התובעת, מצביעות כי הנתבע – ולא התובעת – הוא שהפר את הסכם השכירות ומכאן שאין קנויה לו הגנה. אולם בשים לב לגרסתו של הנתבע כפי שפורטה בהתנגדות כמו גם בכך שמכלול התנהלות שני הצדדים בקשר עם יחסי השכירות בהתאם לחוזה מצריכים שמיעת ראיות – גם מטעמה של התובעת, לרבות באשר לאירוע ניתוק החשמל - שוכנעתי כי אין מקום לקבוע כבר בשלב זה כי עסקינן בהגנת בדים, בטרם הציגה התובעת את ראיותיה.

בקביעה זו לא נדרשתי לראיות הנוספות שצירף הנתבע לסיכומיו, אשר על פני הדברים הצדק עם התובעת, כי לא היה מקום להגישן אך בצמוד לסיכומים.

מכל מקום, נוכח מכלול האמור לעיל יש מקום לקבל את ההתנגדות, וכך אני מורה. נוכח סכום התביעה התביעה תידון בסדר דין רגיל והתצהיר ישמש ככתב הגנה .

הוצאות ההליכים עד כה, בסך כולל של 2,000 ₪, תושתנה בהתאם לתוצאות הדיון בהליך העיקרי.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: