ת"פ 2750/09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' רביע

1.הנאשם, תושב ירושלים יליד שנת 1988, הורשע לאחר שמיעת ראיות בהכרעת דין מיום 1.9.13, בעבירות של חבלה חמורה והפרת הוראה חוקית לפי סעיפים 333 ו- 287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: "החוק").

מכתב האישום עולה, כי ביום 28.2.09 סמוך לשעה 11:30, צילם המתלונן, נ.א.נ. שכנו של הנאשם, את קטנועו של הנאשם שחנה בכניסה לבית המשותף בו השניים התגוררו. הנאשם הבחין במעשיו של המתלונן, יצא מביתו וירד במדרגות. בחדר המדרגות פגש את המתלונן ושאל אותו מה רצונו ממנו. לאחר שלא זכה לתגובה, היכה את המתלונן בראשו, המתלונן נפל ארצה ובעודו שרוע על הרצפה, המשיך הנאשם להכותו באמצעות אגרופיו בפלג גופו העליון.

כתוצאה מכך, נגרם למתלונן חתך בראשו באורך של כ-8 ס"מ.

בנוסף, ביום 19.9.09, סמוך לשעה 22:35, הגיע הנאשם לבית הוריו בירושלים, בניגוד להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.4.09, לפיה שוחרר לחלופת מעצר בעיר תל אביב תוך שנאסר עליו להימצא בתחומי העיר ירושלים. בכך הפר הנאשם הוראה חוקית שניתנה כדין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים ויתר הראיות הורשע, כאמור, הנאשם בעבירות הנ"ל.

2.ביום 16.2.14 הוגש תסקיר קצין המבחן בעניינו של הנאשם.

על פי התסקיר והרישום הפלילי, המתלונן בעל רקע פלילי עשיר, ריצה 2 עונשי מאסר. בשנת 2011 נידון ל-24 חודשי מאסר בגין מספר רב של עבירות בהן: התחזות, החזקת סכין, החזקת סמים, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור, שימוש בכוח או באיומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה סתם, החזקת סכין, ניסיון התפרצות ועוד.

באשר לעבירות נשוא הליך זה, התרשמה קצינת המבחן, כי הנאשם לוקח אחריות חלקית ומביע צער וחרטה על הפגיעה במתלונן. יחד עם זאת, הנאשם רואה עצמו כקרבן ונוטה להשליך את האחריות על המתלונן.

ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, הנאשם מכחיש את המיוחס לו.

בסופו של דבר, המליצה קצינת המבחן, נוכח התרשמותה כי הנאשם מביע מוטיבציה לשינוי התנהגות עבריינית ורצון לשקם את חייו, לאפשר לו המשך הניסיון השיקומי ולהטיל עליו מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.

3.הממונה על עבודות השירות ערך חוות דעת בעניינו של הנאשם וקבע כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

4.ביום 16.2.14 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי הנאשם גרם למתלונן נזק משמעותי שיכול היה להיות חמור מכך. הנאשם ביצע את העבירה 6 שבועות לאחר שהמתלונן הגיש נגדו קובלנה בגין תקיפה קודמת.

לשיטת המאשימה, מתחם הענישה ההולם בנסיבות שלפנינו הוא בין שנה לשנתיים מאסר. לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות דומות, הוא ריצה שני מאסרים בפועל ונגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה על תקיפה קודמת של מתלונן זה.

לשיטתה, חלוף הזמן לא עומד לזכותו של הנאשם, שכן הוא לא שיתף פעולה עם גורמי האכיפה ולא צירף תיקים נוספים שתלויים ועומדים נגדו.

לטענתה, המלצת קצינת המבחן אינה הולמת את חומרת המעשה ואת עמדת הנאשם בהתייחס למעשה, במיוחד נוכח העובדה שהנאשם ניהל את משפטו עד תום.

לכן, בנסיבות המקרה סבורה המאשימה, כי העונש הראוי הוא ברף העליון של המתחם. במצטבר, יש להוסיף את עונש המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם שבועות בודדים לפני ביצוע העבירה.