תא"ק 706131-04 עירית ירושלים נ' זחימאן

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שניתן ביום 29.7.04.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התביעה שבכותרת הוגשה בשנת 2004. ביום 29.7.04 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 6.12.04 הגישה התובעת את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

2.לטענת הנתבעת (להלן: המבקשת), אך לאחרונה נודע לה על קיומו של פסק הדין ותיק ההוצאה לפועל, וזאת כאשר בעלה נקלע להליכי פשיטת רגל, קיבל הפטר וכשפנה ללשכת ההוצאה לפועל להודיע על צו ההפטר, נמסר לו כי בתיק זה רשומה גם היא כחייבת.

לטענת המבקשת לא ידעה על קיומה של תובענה זו. מעולם לא קיבלה לידה את כתב התביעה ולא את פסק הדין, לא את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ולא העתק מכל החלטה אחרת. עוד טוענת היא כי אישורי המסירה השונים שבתיק, לא נחתמו על ידה.

באשר לגופה של תביעה, טוענת המבקשת כי הנכס נשוא חיוב הארנונה הינו מסעדה אותה שכר וניהל בעלה ולה עצמה לא היה כל קשר למסעדה. לא עבדה בה, לא החזיקה בה ולא ניהלה אותה בשום דרך שהיא. לטענתה שמה שורבב לכתב התביעה אך בשל היותה אישתו של החייב והמשיבה ידעה שהיא אינה מחזיקה בנכס ואינה קשורה אליו כלל. עוד טענה כי אינה יודעת לקרוא ולכתוב בעברית ולכן הוסיפה וטענה כי ככל שימצא כי כן קיבלה לידיה מי מהמסמכים הרי שלא הבינה את תכנם וככל שיש צורך בכך עותרת היא גם להארכת המועד להגשת הבקשה מטעם זה.

3.בתגובתה, טענתה התובעת (להלן: המשיבה) כי לא בכדי פנתה המבקשת לביטול פסק הדין בסמוך לאחר שבעלה קיבל צו הפטר וכי הדבר יוצר רושם כי מדובר בניסיון התחמקות מתשלום החוב.

המשיבה טוענת כי המסירה של כתב התביעה נעשתה ביום 9.6.04 בכתובת בה היא מתגוררת עד היום ועל כן אין לקבל את בקשתה לביטול פסק הדין מחובת צדק.

באשר לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, טוענת המשיבה כי המבקשת לא הביאה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה. לטענתה, פסק הדין נשלח אליה ביום 17.8.04 וביום 6.12.04 נפתח תיק ההוצאה לפועל. המשיבה טוענת כי במהלך השנים בוצעו הליכים בתיק לרבות הליכים בביתה שלה שכלל רישום מטלטלין והוצאתם בפועל ועל כן אין לקבל את טענתה כי "נודע לה לאחרונה". אף באשר לטעמי ההגנה טוענת המשיבה כי אין בפי המבקשת טענות הגנה של ממש, שהרי הדרך להשיג על חיוב בארנונה הינה בהגשת השגה למנהל הארנונה. פנייה לבית המשפט הנה חריג אשר לא זה המקרה להחילו. ההלכה הפסוקה הינה כי בין בני זוג חלה דוקטרינת שיתוף נכסים החלה גם על נכסים עסקיים וגם מטעם זה אין מקום לבטל את פסק הדין.

דיון והכרעה

4.מיום מתן פסק הדין ועד הגשת הבקשה לביטולו חלפו למעלה מארבע עשרה שנה. ויש להניח כי בחלוף תקופה כה ארוכה, קשה להתחקות כיום אחר המצאת כתבי בי-הדין למיניהם. אולם טענת המשיבה כי כתב התביעה נמסר בכתובת מגורי הנתבעת לאב – וליד. לא נסתרה. טענה כאמור היתה צריכה להיתמך בתצהירו של וליד וזאת לא נעשה. המנעות מהבאת עד שכזה יש לזקוף לחובת המבקשת (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2), 605, 615). המדובר בבן משפחה שלכאורה זמין לעריכת תצהיר לתמיכה בטענות הנתבעת ולהימנעות מצירופו משמעות ראייתית רבה וכן: "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, היא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו".