ת"א 533-10-10 בהותי ואח' נ' איילון בלו ליסניג בע"מ ואח'

האם יש לחייב את את הנתבעת, שהינה חברה העוסקת בליסינג מימוני, השכרה ומימון של רכישת כלי רכב ללקוחות פרטיים ועיסקיים, לשלם לתובעים פיצוי בגין "אובדן" שוויו של רכב בשל העובדה כי עם פרעון הסכם ההלוואה ביחס לרכב בו מדובר הועבר הרכב ע"י הנתבעת לאדם שאינו התובע, וזאת בניגוד לכתב הוראות בלתי חוזר אשר לטענת התובעים חייב את הנתבעת להעביר את הבעלות בו לידיהם? זו בתמצית השאלה הדורשת הכרעה במקרה דנן.

העובדות הרלבנטיות לצורך ההכרעה

1. ביום 31.7.05 נחתם הסכם ליסינג מימוני ביחס לרכב יוקרתי מסוג ב.מ.וו. דגםi 730 מ.ר.

   57-671-16 שנת ייצור 2006 (להלן: "הרכב") זאת לתקופה של 60 חודשים. ההסכם (להלן: "הסכם הליסינג") נערך בין הנתבעת כגורם מממן לבין חברת גרנד עידן חדש בע"מ (להלן: "חברת גרנד") (נספח א' לנ/1).

    

2. במהלך חודש 2/09 או במועד סמוך לכך, פנתה חב' גרנד לנתבעת בבקשה להסב את הזכויות והחובות המוקנות לה ע"פ הסכם הליסינג לה"ה דואני ניסים וענת (להלן: "הזוג דואני"), וביום 4.3.09 נחתם הסכם ליסינג חדש בין הנתבעת לבין הזוג דואני וזאת לתקופה של 48 חודשים.

    

3. כעולה מכרטסת הנהח"ש הנתבעת, הזוג דואני לא עמדו בתשלומי ההלוואה כסדרם, מיד ובסמוך לאחר הסבת הסכם הליסינג על שמם (נספח ג' לנ/1).

    

4. ביום 20.4.09 הגיעו למשרדי הנתבעת: ניסים דואני (להלן: "דואני") וסמי לוי (להלן: "סמי") וכן התובע ואחיו מוחמד (להלן: "האח").

    

   בהתאם לטענת התובע, אשר נתמכה בעדות אחיו, הפגישה במשרדי הנתבעת התקיימה כחלק מעסקה להחלפת רכבים שהתבצעה בין התובע לבין דואני וסמי, במסגרתה העביר התובע לבעלות סמי ג'יפ שהיה בבעלות התובע (אם כי היה רשום על שם אחיו, פתחי) וכנגד זאת הוסכם בין הצדדים לעסקה זו כי תועבר לתובע הבעלות ברכב נשוא התביעה.