ת"א 592-97 גנאמה(המנוח) נ' חיאדרה ואח'

המשיב מס' 1 הגיש נגד המבקש תביעה בה הוא טען, כי רכש את זכויותיו של המבקש בחלקה מס' 51 בגוש 19274 (להלן: "החלקה") מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים. נגד המבקש ניתן פסק דין בהעדר שבוטל לאחר מכן. בהחלטת הביטול נקבע, כי ככל שרשם המקרקעין הספיק לעשות שינוי ברישום הזכויות על סמך פסק הדין, עליו לבטל את הרישום. על סמך החלטה זו עותר המבקש בבקשתו נושא החלטה זו לבטל את כל הרישומים שנרשמו בחלקה לטובת המשיב מס' 1 ולהצהיר על בטלותו של הסכם המכר אשר נחתם בין הצדדים.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים, בהיותה חסרת בסיס עובדתי או משפטי ועדיף היה אילו לא הייתה מוגשת כלל.

בניגוד לנטען בבקשה, בהחלטה המורה על ביטול פסק הדין לא הורה בית המשפט על ביטול רישום הערת אזהרה לטובת המשיב, אלא הורה על ביטול הרישום ככל שהוא התבסס על פסק הדין שבוטל. בתשובת רשם המקרקעין עולה, כי הערת האזהרה לטובת המשיב נרשמה על סמך ההסכם שהוצג ולא על סמך פסק הדין שבוטל. משכך אין כל בסיס לבקשת המבקש להורות על ביטול הרישום בהתבסס על ההחלטה המורה על ביטול פסק הדין.

בהקשר זה יש לציין כי תשובת רשם המקרקעין שבה נדחתה בקשת המבקש לביטול הרישום נשלחה אליו ביום 20.7.1998, דהיינו לפני כ- 17 שנים. מאז המבקש לא עשה דבר, לא השיג על אותה החלטה, ורק היום בחלוף שנים רבות הוא נזכר לעשות כן, כאשר גם לגוף הדברים אין כל בסיס לבקשתו.

יתרה מכך, בית המשפט לא קבע במסגרת אותה החלטה, כי למשיב אין כל זכויות במקרקעין וכל אשר נקבע הוא שפסק הדין מבוטל נוכח הטענה לאי המצאה כדין של כתב התביעה וההזמנה לדין. פסק הדין הסופי שניתן בתיק כלל לא צורף ועל כן הטענה, כי בית המשפט הכריע בזכויות הצדדים, טענה שנטענה על בסיס ההחלטה שביטלה את פסק הדין, היא טענה מופרכת. זאת ועוד, התיק שבמסגרתו הוגשה בקשה זו נפתח בעקבות תביעה שהגיש המשיב, כאשר המבקש כלל לא הגיש תביעה לביטול הרישום שנעשה על סמך ההסכם שנכרת בין הצדדים וכלל לא הגיש תביעה לביטול ההסכם. מטרת הבקשה, כפי שהוגשה היא, אם כן, לנצל את פרק הזמן שחלף מאז מתן ההחלטה, לעשות בהחלטה המבטלת את פסק הדין שימוש שלא כדין, לעקוף את הצורך בהגשת תביעה להשגת הסעדים הדרושים, ולזכות בסעד שכלל לא נקבע ושמעולם לא נדרש על ידי המבקש. התנהלות זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

על כן, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, הבקשה נדחית.

כאמור, הגשת הבקשה מהווה כשלעצמה, שימוש לרעה בהליכי משפט. על כן, הנני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.