תא"מ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
73973-09
23/09/2014
|
בפני הרשם בכיר:
אבי כהן
|
| - נגד - |
התובעת:
קשר ליס א-קאר בע"מ
עו"ד רוית גיא דרור
|
הנתבעים:
1. גיא גלעד
2. הראל חברה לביטוח
עו"ד גיא דודיאן
|
| פסק דין |
לפניי בקשה מטעם התובעת למחוק התביעה כנגד שני הנתבעים, ללא צו להוצאות (למעשה), וכן בקשה נלווית/משלימה מטעם התובעת, לצירופה של שירביט חברה לביטוח בע"מ לתביעה (כנתבעת חדשה ויחידה).
הנתבעים מתנגדים לבקשה, כאשר נראה שבבסיס עמדת הנתבעים רצונם שביהמ"ש יפסוק הוצאות לטובתם, ובהקשר זה מזכירים הנתבעים בהדגשה את העובדה שהנתבעים שילמו לתובעת הוצאות בסך 3,000 ₪ כתנאי להסכמת התובעת לביטול פסה"ד שניתן בתיק ביום 3.4.12 בהיעדר הגנה (כנגד הנתבע 1, הנתבע היחיד במועד הגשת התביעה מלכתחילה) ולסגירת הליכי ההוצל"פ שפתחה התובעת לביצוע פסה"ד.
לא אסקור כאן את ההליכים הרבים שננקטו בתיק, מכיוון שאין בכך צורך, ורק אציין כי שני הצדדים נתפסו לטעות בהניחם שקיים בתיק גם הליך של הודעה לצד שלישי (של הנתבעים כנגד יהודה מושקל ושירביט חברה לביטוח בע"מ). הליך כזה לא קיים: הנתבעים אמנם הגישו (עוד ביום 26.12.13) בקשה למשלוח הודעה לצד שלישי כזו, ובהחלטה מאותו יום הבקשה נעתרה, אך הנתבעים לא שילמו עד היום האגרה הדרושה לשם הקמת הליך כזה (בניגוד לעולה מטענות הנתבעים), והצדדים השלישיים גם לא הגישו עד היום כתב הגנה, ככל שהנתבעים המציאו לידיהם את מסמכי ההודעה לצד שלישי (הנתבעים לא מבהירים זאת).
לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק, אני מחליט כך:
התביעה כנגד שני הנתבעים – נמחקת. הנתבעים לא מעלים כל נימוק ענייני לתמיכה בעמדתם לפיה אין למחוק התביעה נגדם, והמסקנה הברורה מתגובתם היא שכל מבוקשם הוא שייפסקו הוצאות לטובתם, בקשה אליה אתייחס להלן.
בעניין הוצאות הנתבעים. שוכנעתי כי הנתבעים זכאים לפסיקת הוצאות. כיום אין עוד ספק לתובעת כי היא תבעה בטעות את הנתבעים, משהאחראי לתאונת השרשרת מושא התביעה הוא הנהג ברכב השלישי והאחרון בשרשרת, ולא נהג רכב הנתבעים שנהג ברכב השני והאמצעי בשרשרת (רכב התובעת הוא הראשון בשרשרת). לא ברור מדוע התובעת סבורה שלא היא עצמה צריכה לשאת במחיר טעותה, אלא הנתבעים צריכים לשאת בו. בהקשר זה יצוין כי התובעת ידעה מלכתחילה שבתאונה מעורב רכב נוסף שכנראה הוא זה שגרם לרכב הנתבעים לפגוע ברכב התובעת מאחור (הדבר רשום מפורשות למעשה בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת וצורף כנספח לכתב התביעה). בנסיבות אלו, סבורני שמחובתה של התובעת היה לברר היטב, עוד בטרם הגשת התביעה המשפטית, על אודות זהות פרטי הרכב הנוסף, נהגו, בעליו ומבטחו, והתובעת לא טוענת וממילא לא מוכיחה שביצעה פעולות בירור מתבקשות כאלו.
סבורני שאך ראוי והולם שהתובעת תשלם לנתבעים הוצאות באותו שיעור שאותו שילמו הם לה (3,000 ₪), כאשר לטעמי מחדלו של הנתבע בדבר אי-הגשת כתב ההגנה במועד אינו גדול יותר ממחדלה של התובעת, שהגישה תביעה ללא בירור מספיק נגד הנתבעים הלא נכונים וסיבכה אותם בהוצאות והליכים מיותרים.
לגבי בקשתה המשלימה של התובעת לצירופה של נתבעת חדשה: אני נעתר לבקשה, למרות שלא הוכח לי שהתובעת ניסתה לפנות לנתבעת החדשה לצורך גביית החוב ממנה ללא צורך בהליך משפטי, תוך שמובהר לתובעת שבעתיד, וככל שהדבר יתעורר כטענה מטעם הנתבעת החדשה, תיבחן שאלת ההוצאות העתידיות הכרוכות בהתגוננות הנתבעת החדשה, התגוננות שיתכן שהינה מיותרת, נוכח התשלום המדווח שזו ביצעה כבר כנראה בגין נזקי אותה תאונה.
לסיכום