תא"ק 262-02-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' גלפרין

בפני בקשה לאשר את ההמצאה שביצע המבקש למשיב באמצעות דואר אלקטרוני, כהמצאה כדין של כתב התביעה.

המבקש טוען כי המשיב נמצא בחו"ל (ותמך טענתו בתדפיס כניסות ויציאות מהארץ), ולכן אינו יכול לבצע מסירה בדרכים המנויות בתקנות.

אין חולק כי חילופי הדברים בין הצדדים שבוצעו באמצעות דואר אלקטרוני אינם המצאה כדין על פי הוראות תקנה 497ג', אך המבקש גורס כי ניתן לאשר את ההמצאה על פי הוראות תקנה 498.

כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין (ור', למשל, בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702) "התעלמות [מסדרי הדין] היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית".

בע"א 5016/00 עזרא בן יהודה נ' פקיד השומה גוש דן נאמר: "אין כל מחלוקת שהמערער החזיק בידיו את פסק הדין במלואו ולא רק ידע אודותיו. במצב כזה, נחשב המערער כמי שפסק הדין הומצא לו כדין".

בנוסף, קבע בית המשפט העליון כי "ניתן לראות את כלל 'הידיעה' כחריג לכלל 'ההמצאה', אשר נועד לאכוף את כללי סדרי הדין האזרחי כרוחם, ועל פי תכליתם האמיתית" (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן; ס' 6 להחלטת כב' הש' פרוקצ'יה)

במקרה דנן, כעולה מהתצהיר שצורף לבקשה (תצהיר הגב' אפרת פורת, העובדת במשרד ב"כ המבקש) – המשיב אישר את קבלת הדואר האלקטרוני אליו צורפו כתב התביעה וההזמנה לדין ואף השיב בהודעה משלו, בה התייחס לחוב הנטען.

אשר על כן, ואף שאיני משוכנע כי נכון לאשר בדיעבד המצאה שבוצעה באופן שהיה על המבקש לעתור לבית המשפט מבעוד מועד ולפעול על פי הוראות תק' 498(א)(3), הרי לאור כל המקובץ, אני קובע כי המשיב נחשב כמי שכתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו לו כדין, והמבקש יוכל לפעול בהתאם לכך.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ד, 17 יולי 2014, בהעדר הצדדים.