חלאחלה נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג סקודה מ"ר 51-421-38 (להלן: "הרכב"), אשר הוגשה מטעמו של וליד חלאחלה שהינו הבעלים הרשום של הרכב.

כעולה מהבקשה ומההזמנה לדין מושא הבקשה, שמספרה 10251025796 (להלן: "ההזמנה לדין"), בתאריך 3.2.18, בסמוך לשעה 00:44, נהג בנו של המבקש, באסל חלאחלה (להלן: "באסל" או "הבן"), בכביש 4, ק"מ 217, כשלא יושב לצדו מלווה כחוק והכל בניגוד לסעיף21א1(ד)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), משכך נרשמה לו ההזמנה לדין האמורה, הוא נפסל מנהלית ל-30 ימים ואף הרכב הושבת למשך 30 ימים.

המבקש טוען בבקשתו (אליה לא צורף תצהיר כדין), כי בנו באסל פעל בניגוד להוראתו, כי הרכב משמש לצורכי עבודתו והשבתתו משבשת את אורח החיים המשפחתי ולימודי בתו, לרבות הסעת האם לקבלת טיפולים רפואיים בשל דלקת הפרקים ממנה היא סובלת.

במהלך הדיון שנערך בפניי הוסיף המבקש כי בנו פעל בניגוד להוראתו היות שמסר את הרכב בסביבות 18:00-18:30 על מנת לקנות נעליים בכפר ולחזור הביתה, אולם לא שב טרם השעה הייעודה (21:00), והמשיך להסתובב עם הרכב ללא הסכמתו. לדבריו המדובר ברכב המשרת את המבקש בעבדותו ובאמצעותו הוא מסיע את אשתו הסובלת ממחלה קשה לטיפולים. עוד אטען המבקש כי הבן לא יוצא עם הרכב ללא הסכמתו, כי לא היה בבית כשהבן לא חזר ולכן לא ידע על כך (עמ' 1 ש' 21- 24) ושהבן יודע שבערב אסור לו לנהוג ללא מלווה, אולם לאחר מכן שינה גרסתו ומסר שכן היה בבית בעת שהבן נעצר אבל למרות זאת לא ידע שהבן לא החזיר את הרכב במועד (עמ' 2 ש' 1-7). כו הובהר בחקירתו כי בנוסף לרכב שהושבת יש ברשותו רכב סקודה נוסף אשר משמש את הבת לצורך לימודיה בג'נין, המיצובישי שרשום על שמו זה טנדר להעמסה ואין לו אופנוע סאניאנג.

בחקירתו בפניי, מסר הבן באסל, כי יצא לקנות נעליים בכפר אולם מכיוון שהחנות היתה סגורה יצאו מחוץ לכפר ולא שמו לב לשעה, הוא יודע שהוא אמור להחזיר את הרכב עד השעה 21:00 אבל תפסו אותו בשעה 23:00 ולא מאוחר מכך. לדבריו, אחותו נוהגת ברכב (בניגוד לטענת אביו- א"ל), הוא נטל את המפתחות בעצמו ואמר לכולם שהוא יוצא והתעכב בחיפה בגלל הפקקים כי חשב שיספיק להגיע. בבית יש שני רכבים מסוג שקודה, המיצובישי זה לעבודה, הסאניאנג זה קטנוע שהוא משתמש בו וההונדה זה טרקטורון על שמו אולם הוא מיועד לחלקי חילוף.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, ציינה שהרכב נלקח ברשות האב ולא הובהר דיו כי הרשות מסוייגת, מה גם שהיה עליו לוודא היכן הרכב בלילה ובעובדה שהבן נתפס בשעה 0:44 יש מעין עצימת עיניים לאפשרות ביצוע העבירה.

עוד הוסיפה כי מהעדויות עולה כי ברשות המשפחה רכבים נוספים היכולים לשמש אותם בעת השבתה ולפיכך, היות ומבקש לא עמד בדרישות החוק ולא עשה ככל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה 

ראשית אציין, כי המבקש אינו טוען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, ובכל מקרה לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי אף את דבריו של הבן בפניי, אני קבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה הנטענת.

מקור הסמכות של קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב, מצוי בסעיף 57 א ובתוספת השביעית לפקודה, הכוללת בס"ק (9) אף את העבירה שבנדון והרציונל העומד מאחורי סמכות ההשבתה בעבירה זו דווקא הינו ברור, נוכח מעורבותם היתירה של אוכלוסיית הנהגים הצעירים בתאונות דרכים, מעורבות אשר עולה בהרבה על אחוז הנהגים הצעירים בכלל אוכלוסיית הנהגים ובהתאמה, עידוד ההקפדה של בעלי הרכבים שלא למסור את הרכב לנהג ללא מלווה במטרה לחנך את דור הנהגים הצעירים בנהיגה נכונה ובטוחה. יפים לעניין בדריה כב' הש' שלזינגר שמאי בבא"ש 1181-08-17 מרים נ' מ"י (פורסם בנבו):

"לא בכדי קבע המחוקק תקופת ליווי לנהג חדש וקיימת חשיבות גדולה להקפדה על חובה זו. אי קיום החובה, ונהיגה ללא מלווה בתקופה הרלוונטית מהווה סכנה לנהג עצמו, לנוסעים ברכבו ולציבור המשתמשים בדרך. הנהג בתקופה שלאחר קבלת רשיונו הינו חסר נסיון ובלתי מיומן דיו. הוא נזקק למלווה אשר ידריך אותו ויפקח על נהיגתו. כבר קבע ביהמ"ש העליון, כי מדובר בעבירה חמורה המחייבת הרתעה ואין בעובדה, כי לא נזקפו לחובתו של הנהג הרשעות קודמות כדי להקל בחומרתה. (רע"פ 7122/07 טהא חור נ' מד"י)".

עוד מצאתי להעיר, באופן כללי, כי סעיפי החוק בדבר השבתה מנהלית של רכב נועדו להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש שנעשה ברכבם וכך צוינו הדברים בהצעת החוק שעניינה השבתת רכב: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקוןפקודת התעבורה(השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004).

אכן, השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קושי לא פשוט, אך כבר נפסק כי המחוקק ערך איזון ראוי, חוקי, חוקתי ומידתי, בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, ובהתאמה נקבעו הנחיות וסייגים לשימוש בסמכות זו, ור' לעניין זהפסק הדין המנחה ברע"פ 1286/11יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין אמברם").

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1.         הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.         מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקש אינו טוען לקיומו של הסייג הראשון, אלא טוען כי הבן ידע כי אסורה עליו הנהיגה ללא מלווה והיה אמור להחזיר את הרכב בשעה הייעודה אולם פעל בניגוד להוראתו של המבקש וללא ידיעתו.

לאחר שנחקרו המבקש ובנו בפניי, אני מוצא כי המבקש לא עשה ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה ואף לא הזהיר את בנו כיאות טרם מסירת הרכב.