אלטורי נ' רוסו

לפניי תביעה להשבת תשלום בגין 2.5 חודשי שכירות ולתשלום פיצויים בגין עגמת נפש, וזאת לנוכח טענה להיעדר יכולת לעשות שימוש ב- 50% מהמושכר למשך 5 חודשים. כן מתבקש להורות על בטלות ערבות בנקאית, שטר חוב וערבות של ערבים שניתנו כבטוחות להסכם השכירות.

רקע וטענות הצדדים

1. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביחס לדירת מגורים בת 4 חדרים, החל מיום 1.8.14 ועד ליום 31.7.15, תמורת סך של 3,800 ₪ לחודש.

2. לטענת התובעת, שוכרת הדירה, השתלשלות האירועים היתה כדלקמן: בחודש אוגוסט 2014 היא החלה להריח ריח חזק של עובש מהמטבח, ונתגלו טחב ופטרת על גבי קירות המטבח. אביו של הנתבע, יעקב רוסו, שניהל בפועל את השכרת הדירה (להלן, למען הנוחות: "המשכיר") ביצע תיקון מסוים לקירות וכן החליף את דלתות ארונות המטבח. התיקון שיפר במידת מה את מצב הדברים. אמנם עדיין נותר ריח, אך בעצמה נמוכה.

בחודש דצמבר 2014 החלה התובעת להריח ריח חזק של עובש וטחב מחדר הילדים ומחדר נוסף שבו שהתה אמה. היא פנתה למשכיר, אשר לבסוף הזמין אינסטלטור שקבע במעמד התובעת והמשכיר כי חובה לבצע שיפוץ בקירות כדי להסיר את הטחב והעובש. חרף דרישות התובעת, המשכיר לא תיקן את המפגע. כתוצאה מהטחב והעובש, החל מחודש ינואר 2015, נאלצו שני ילדיה של התובעת ואמה לעזוב את חדרי השינה והם עברו ללון בסלון.

ביום 29.5.15 מסרה התובעת מכתב למשכיר, בצירוף חוות דעת מומחה שקבעה שהדירה אינה ראויה למגורים, שבו דרשה ממנו לשלם את נזקיה, בסך 13,790 ₪ ולהשיב לידיה את הביטחונות שמסרה בהסכם השכירות. המשכיר התעלם, וביום 28.7.15 נודע לה כי בכוונתו לממש את הערבות הבנקאית שניתנה לו בסך 10,000 ₪.

3. המשכיר מתאר תמונה עובדתית שונה בתכלית, שעיקרה כדלקמן: טענות התובעת לנזילות בדירה מועלות בדיעבד, רק לאחר שהתובעת הפרה את ההסכם ולא שילמה את דמי השכירות עבור חודש מאי 2015. ביום 14.5.15 נשלח מכתב מאת ב"כ המשכיר על פיו הוא מודיע לתובעת על ביטול ההסכם עקב הפרתו היסודית, ודורש מהתובעת לפנות את הדירה. רק בעקבות קבלת דרישה זו פנתה התובעת במכתבה מיום 27.5.15 שבו דרשה לשלם לה פיצויים. כמו כן, עוד בתחילת חודש מאי 2015 דובר בין המשכיר לבין התובעת על יציאתה מהמושכר טרם תום תקופת השכירות, אולם עמדתה היתה כי היא מתכוונת לממש את החוזה עד תומו ולצאת מהדירה ביום 31.7.15. בסופו של דבר, ביום 9.6.15 הודיע ב"כ התובעת על נכונותה להחזיר את החזקה, ואכן החזקה הושבה ביום 10.6.15.

לטענת המשכיר, התובעת נותרה חייבת לו סך כולל של 7,139 ₪ בגין: חוב דמי שכירות מיום 1.5.15 ועד למועד העזיבה ביום 10.6.15, בסך 5,066 ₪; חוב ארנונה בגין 1/3 חודש מיום 1.6.15 עד ליום 10.6.15 בסך 168 ₪; חוב ועד בית מיום 1.5.15 עד ליום 10.6.15 בסך 133 ₪; וכן סכומים נוספים בסך של 1,772 ₪, בגין נזקים שגרמה, לריפודים, לאסלה, לדלת המקלחון ולשטיח.

המשכיר ביקש מהבנק לממש את הערבות הבנקאית, שתוקפה היה עד ליום 30.10.15, בסך של 7,500 ₪, שזה הסכום המכסה לטענתו את החוב ואת הנזקים שנגרמו לו.