תא"ק 701768-06 בנק לאומי לישראל בעמ נ' שחאדה

לפניי בקשה לביטול פסק הדין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 13/6/06 בתיק אלקטרוני.

הבקשה הוגשה ביום 3/10/13 והמבקש טען כי לא קיבל את כתב התביעה או את האזהרה מאחר ושהה בחו"ל ברצף מיום 27/8/05 ועד 17/12/09. המבקש מצרף מסמכים לפיהם תיק ההוצל"פ, שנפתח ביום 14/2/07 נסגר מחוסר מעש, ורק ביום 10/6/13 התקבלה בקשת ב"כ המשיב להחייאת התיק. עוד מצרף המבקש אסמכתא ממשרד הפנים על יציאותיו וכניסותיו לארץ.

המבקש מצהיר כי נודע לו אודות התיק ביום 30/7/13, אז קיבל מידע מהבנק כי חשבונו הוגבל, ובירור העלה כי ההגבלה הוטלה בתיק זה.

לגוף התביעה טוען המבקש כי לפני שעזב את הארץ הסדיר את חובו בבנק, ואף פדה את תכניות החסכון שלו, וכי המשיב מסרב למסור לו מסמכים, שאינם קיימים בידיו משנת 2005.

המשיב טען כי כתב התביעה נמסר ביום 23/2/06 לאמו של המבקש שסירבה לחתום על אישור המסירה, ואישר כי האזהרה לא נמסרה למבקש, עד ליום 8/7/13, עת נמסרה לאחיו, שסירב לחתום. לתגובה צורפו גם כתב התביעה על נספחיו ודפי חשבון מסוף שנת 2004 עד אמצע שנת 2006. המשיב מאשר כי תיק ההוצל"פ נסגר מאחר ולא עלה בידו לבצע מסירה של האזהרה, ועותר לדחיית הבקשה מאחר ואין בפי המבקש הגנה בפני החוב עצמו.

המבקש בתגובה לתגובה טוען כי הוכח שמסירת כתב התביעה לא בוצעה כדין ולא בשקידה סבירה, מאחר ולא התגוור עם אמו, שסירבה לחתום על אישור המסירה בשנת 2006. המבקש טוען כי סגירת תיק ההוצל"פ עקב אי מסירת אזהרה לאור שהות המבקש בחו"ל מעידה כי המסירה של כתב התביעה לא היתה כדין (רע"א 7931/06 ולדהורן נ' הבינלאומי, 30.11.2009, מופיע בנבו).

אני קובעת כי היה על המשיב להסכים מיידית לביטול פסק הדין, בהתחשב בעובדה שידע היטב כי המבקש נמצא מחוץ לארץ, כפי שכתב לראש ההוצל"פ ביום 9/6/13: "עד למועד כתיבת שורות אלה לא עלה בידו של הזוכה לגבות את מלוא החוב, החייב היה בחו"ל וחזר לארץ".

אישור מסירה לא חתום, שלא נמסר לפי אף אחת מחלופות התקנות, לאמו של מי שכבר חצי שנה נמצא מחוץ לארץ, ללא ציון אימות מגוריו במען, אינה מסירה כדין, ודין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק.

בביטול מחובת הצדק אין בית המשפט מוסמך לבחון את נימוקי ההגנה: