תא"ח 37-01-17 מ. מ. קצרין נ' כללית

בפני בקשת הנתבעת, קופת חולים כללית (להלן: "המבקשת") כי אורה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בהעדר סמכות עניינית ולחלופין כי אעכב ההליכים עד להכרעה בתובענה שהוגשה על ידה לבית המשפט המחוזי. לחלופין, עתרה המבקשת כי אורה על העברת התיק לדיון במסלול רגיל, תחת מסלול של תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

השתלשלות העניינים בתמצית

1. התובעת בתיק זה, המועצה המקומית קצרין (להלן: "המשיבה"), הגישה נגד המבקשת תביעה לפינוי מושכר. נטען כי המשיבה היא בעלת זכויות החכירה ולה הזכות להירשם כחוכרת לדורות במקרקעין בשטח של 3,860 מ"ר, הידועים כחלק מחלקה 79 (חלק מחלקה 3 בעבר) בגוש 201000 בקצרין, עליהם בנוי מבנה בשטח כולל של כ- 1,196 מ"ר הידוע כמרפאת קופת חולים כללית (להלן: "המקרקעין" ו- "המושכר" בהתאמה), זאת מכוח הסכם חכירה מיום 2.2.88.

    

2. נטען כי ביום 15.1.84, ובטרם היה במקרקעין מבנה כלשהו, נכרת הסכם בין הצדדים בגדרו התחיבה המבקשת לממן מכיסה כחצי מעלויות הבניה על שטח של 1,500 מ"ר (להלן: "ההסכם הראשון"). נטען עוד כי הסכם זה לא זכה לאישור משרד הפנים בהתאם לסעיף 190א לצו המועצות המקומיות, תשי"א- 1950 (להלן: "צו המועצות המקומיות") ומשכך הוא נעדר תוקף; כי ההתקשרות נעשתה ללא מכרז; וכי בפועל נבנה רק 1,196 מ"ר.

    

3. נטען כי ביום 25.4.02 פנתה המשיבה למבקשת בהצעה להאריך את ההסכם לתקופה של 25 שנים נוספות, קרי עד ליום 2027, אך על פי הנטען ההצעה לא הבשילה לכדי התקשרות מחייבת.

    

4. ביום 12.8.08 חתמה המשיבה על הסכם נוסף עם רשות מקרקעי ישראל בקשר למקרקעין, על פי הסכם חכירה מיום 12.8.08.

    

5. בשנת 2011 החליפו הצדדים תכתובות שונות ביניהם באשר להחזקת המקרקעין והמושכר על ידי המבקשת. לאחר דין ודברים חתמו הצדדים על הסכם מיום 19.11.12 על פיו הוארכה תקופת השכירות ב- 20 שנים נוספות עד לשנת 2032 או כל זמן שהמבקשת תקיים מרפאה בקצרין, לפי המוקדם (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם השני הוצהר כי המבקשת השתתפה בעלויות מימון הקמת הנכס כקבוע בהסכם הראשון בסך של 436,000$, ומשכך גם בתקופת ההסכם השני לא תשלם דמי חכירה או דמי שכירות כלל.