המ"ש 36-02-17 וקנין נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח של אי ציות לרמזור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

המדובר בעבירת קנס, מיום 4.11.15.

הקנס שולם על ידי המבקשת. מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנאשם כמי שהודה ונגזר דינו (עיין: רע"פ 4036/08 גילי יאסו נ' עיריית חדרה, הש' ס. ג'ובראן, 13.3.08).

היום, בחלוף כשנה ושלושה חודשים ממועד ביצוע העבירה, נזכרה המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להישפט, בנימוק שהקנס שולם על ידה אך כדי לא לצבור ריבית פיגורים על הקרן אולם מי שנהג בפועל היה בעלה.

בית משפט זה כמו בתי משפט בערכאות גבוהות יותר הבהירו לא אחת כי הפעולות מכוח סעיף 229 לחסד"פ מוגבלות בזמן משיקולי יעילות וסופיות הדיון [עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08, רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14].

אין הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה. עובדה זו כשלעצמה מצדיקה דחיית הבקשה [עיין: רע"פ 511/10 ג'אודאת מוחמד אבואלמוהנד נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 25.1.10, רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 5231/13 מוני ערטול נ' מ"י, הש' א. שהם, 21.8.13].

אף לטענת ההגנה כי אחר נהג ברכב, ההלכה שנקבעה בביה"מ העליון קובעת כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, בהיעדר הסבר לשיהוי שבהגשת הבקשה לא ייענה ביה"מ לבקשה. היענות לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).

ס' 230 לחסד"פ לא נועד לאפשר לעקוף את קביעות המחוקק בדבר שיטת הניקוד [עיין: רע"פ 8798/10 נתנאל רפאלוב נ' מ"י, הש' ע. ארבל, 17.1.11, רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 19.4.12, עפ"ת 7098-03-10 ממן נ' מ"י, הש' י. שפסר, 13.5.10).

אין עיוות דין.