עמ"נ 21674-02-17 Dayas נ' מדינת ישראל

1. בקשה לצו ביניים (שהינה למעשה בקשה לסעד זמני בערעור) למניעת הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיינת באפי תם) מיום 8/2/17 בערר (ת"א) 1490-17, שדחה את עררה של המבקשת על ההחלטה להרחקתה מן הארץ ועל דחיית בקשתה להסדיר את מעמדה כעובדת סיעוד בארץ .

2. בערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים מבוקש לעכב את הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד אשר ייקבע דיון לגבי עדותה בבית הדין לעבודה כנגד מעבידה שהלין את שכרה 4 חודשים (בתביעה שטרם הוגשה) ותתקבל החלטת הועדה ההומניטארית להארכת תוקף אשרתה השהות של המבקשת והסדרת מעמדה בישראל.

3. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה החלטתי לדחות את הבקשה.

4. ראשית, קשה להבין כיצד מוגשים ערעור ובקשה לסעד זמני בערעור על פסק דין שבו לאחר דיון שהתקיים בעניינה של המבקשת, כשהיא מיוצגת בדיון על ידי עורך דין, הודיעה המבקשת כי היא מסכימה לדברי בית הדין ומתחייבת לשתף פעולה עם הליכי ההרחקה ובעקבות זאת ניתן פסק דין כדלקמן:

1. "לאחר שנשמעו הערות בית הדין הודיעה העוררת כי היא חוזרת בה מהערר . בנסיבות אלה, ובהתבסס על התשתית הראייתית שהונחה בפני, יש לקבוע כי צו ההרחקה הוצא כדין, וכי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב להרחיק את העוררת למדינתה.

2. המשיב יפעל להרחקת העוררת בהקדם האפשרי .

3. הערר נדחה ללא צו להוצאות. "

5. קשה כאמור להבין כיצד למרות האמור בפרוטוקול ,שלא הוגשה בקשה לתקנו או לבטל את פסק הדין ,טוען ב"כ המבקשת בבקשתו כי המבקשת מעולם לא חזרה בה מטענותיה ומהערר , דבר העומד בסתירה חזיתית לנאמר בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין בזמן שהמבקשת מיוצגת בדיון על ידי עורך שדין שטוען בשמה את הטענות . העובדה שצוינו בפסק הדין גם נימוקים לגוף העניין מעבר לחזרת המבקשת מהערר ושצויין שהערר נדחה ולא נמחק לא מצביעים על כך שהמבקשת לא הסכימה לחזור בה מהערר ולא התכוונה לכך, כשאף רצוי במקרה שצד חוזר בו מהערעור לדחותו ולא למחקו.

לכן, די בכך לדחות את הבקשה .

6. מעבר לצורך, מדובר לכאורה במבקשת במי שעשתה דין עצמי ושהתה בישראל שלא כדין תקופות ממושכות באופן בלתי חוקי וללא רישיון עבודה כדין בידיעה ברורה שלה על כך . המבקשת, נתינת הודו נכנסה לישראל לראשונה בפברואר 2008 בענף הסיעוד ובפעם השניה ביוני 2010 ,כשהיא עבדה אצל מספר מעסיקים באופן בלתי חוקי וולא כל רישיון ואף הודתה במסגרת השימוע שנערך לה לאחר מעצרה ביום 24/1/17 שאין ברשותה רישיון תקף ושהיא המשיכה לעבוד למרות שידעה שאינה יכולה לקבל אשרה חדשה ולמרות שההליך במשטרה שבו הייתה עדה הסתיים לפני כשנה.

כך גם המבקשת סירבה לשתף פעולה עם הרחקתה ולעלות לטיסה ביום 1/2/17 כשציינה שהיא רוצה להמשיך לעבוד בישראל. גם באמור מספיק כדי לדחות את הבקשה.

7. מעבר לצורך, לכאורה המבקשת גם לא יכולה להסדיר את מעמדה כעובדת בתחום הסיעוד בישראל וכבר נפסק שאין בהגשת תביעה לבית הדין לעבודה (שלכאורה אף טרם הוגשה) או בהגשת בקשה לועדה ההומניטארית כדי לעכב את הליכי ההרחקה , כשלא מדובר גם במצב בלתי הפיך ואם יתקבל הערעור (למרות שנראה שסיכוייו קלושים ביותר) או שנוכחותה תידרש בארץ תוכל לשוב לישראל, כך שגם מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה .

8. לאור כל האמור לעיל הבקשה לסעד זמני בערעור נדחית.