בפ"מ 44-01-17 אבו האני נ' מדינת ישראל

זו החלטה בבקשה לביטול צו פסילה מנהלית שניתן ע"י קצין משטרה. 

הצו ניתן לאחר שנרשם נגד המבקש דו"ח תנועה בגין נהיגה במהירות של 139 קמ"ש בקטע דרך בו המהירות המותרת 80 קמ"ש בלבד.

ב"כ המבקש טוען כי מאחר ומדובר במדידה בשעות לילה, קשה להסתמך על מדידה באמצעות מכשיר דבורה, מאחר ולא ניתן לדעת מה טווח הקליטה ולחילופין, מתבקש בית המשפט לקחת בחשבון מצב הכלכלי והמשפחתי של המבקש שזקוק לרישיון בהיותו נהג משאית מקצועי ובאמצעות הרשיון מפרנס את כל המשפחה.

ב"כ המשיבה התנגדה לביטול צו הפסילה.

ראשית כל, עיון בחומר הראיות מראה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה. השוטר רשם את כל התרשומות והבדיקות בהתאם לנהלים.

המבקש בשתי הזדמנויות שונות, הן בפני השוטר והן בפני קצין הפוסל , הודה כי עשה טעות ולא שם לב למהירות ואף ביקש סליחה מהקצין הפוסל.

עצם קבלת טענת ב"כ המבקש לגבי הסיכון של הסתמכות על המדידה בשעות חשיכה, מרוקנת מכל תוכן כל מדידה בשעות חשיכה וברור שאין בית המשפט יכול לקבל טענה גורפת כזו, שאינה מבוססת על ראיות כלשהן, לפחות לא בשלב זה, כאשר בית המשפט מסתמך אך ורק על הראיות הכתובות שבתיק החקירה.

אני מפנה ל-בש"פ 7234/14 פארס סעיד נ' מ"י, בו קובע בית המשפט העליון כי " די בשלב זה בקיומן של ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו" , וכי כמו במקרה דנן תגובות של הנהג שמהוות – לפחות – ראשית הודאה באשמה.

לא ניתן גם להתעלם כי כאשר מהירות המותרת באותו כביש הינה מוגבלת ל- 80 קמ"ש בלבד, אז מדובר בכביש בין עירוני שאינו מחולק ע"י אי תנועה, ולכן קיימת חובת זהירות מוגברת במיוחד בשעות חשיכה , כדי שהנהג לא יעבור, שלא במתכוון למסלול הנגדי עם כל המשתמע מכך.