נהיגה ללא ביטוח בר תוקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.
כתב האישום הוגש בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.10.2010, בשעה 21:40 לערך, בצומת הרחובות סוקולוב-ירושלים, בהרצליה (להלן-הצומת), אשר כתוצאה ממנה נגרמה חבלה רב מערכתית משמעותית לרוכב האופנוע המעורב, כפי שיפורט להלן.
הנאשם כפר באחריותו לאירוע התאונה, וניהל הליך הוכחות ממושך. מטעם המאשימה העידו שני עדי ראיה ניטרליים, שני בוחני תנועה ורוכב האופנוע המעורב. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן מומחה בחקר תאונות דרכים, אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעמה.
בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשם נהג ברכבו ברחוב סוקולוב ממזרח למערב, שעה שבכיוון נסיעתו הוצב בצומת תמרור המטיל עליו חובה ליתן זכות קדימה. הנאשם התכוון לפנות ימינה לעבר רחוב ירושלים לכיוון דרום. מייד עם כניסתו לצומת נמנע מלהשתלב בנתיב הנסיעה הימני, וסטה בחדות לעבר הנתיב השמאלי, זאת מבלי שהבחין ברוכב האופנוע שנסע ברחוב ירושלים מכיוון צפון לדרום, ומבלי שנתן לו זכות קדימה, כפי שהיה מחוייב. הנאשם המשיך בנסיעה, אסורה כשלעצמה, לרוחב הנתיב השמאלי, ואף עלה על אי התנועה המשורטט בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב ירושלים, בניגוד לתמרור 815 האוסר "לעבור, לעצור או להחנות" על אי תנועה. בנסיעתו זו, חסם כליל את נתיב נסיעת האופנוע. כל זאת עשה הנאשם בניגוד להוראות החוק ולתמרור בצומת, בנסיעה בלתי צפוייה בתוך צומת, ועל כן מסוכנת, תוך הפרה משמעותית של חובת הזהירות המוטלת עליו, ורמת רשלנות בלתי מבוטלת, דווקא כאשר בנסיבות נסיעה זו היה עליו לנקוט במשנה זהירות.
יובהר כי שני עדי ראיה ניטרליים שהתקרבו לצומת הנדון, כל אחד מכיוון נסיעה אחר, מסרו תיאור לפיו הנאשם נסע על אי התנועה, ושניהם הבינו כי כוונתו הייתה לבצע פניית פרסה תוך נסיעה על אי התנועה. בוחן התנועה קבע כי בעת התאונה רכבו של הנאשם היה בניצב למסלול הנסיעה תוך כדי ביצוע פניית פרסה שמאלה על אי התנועה המסומן על הכביש בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב ירושלים.
ממצאיו אלה של הבוחן עלו בקנה אחד עם עדותו של עד הראיה, סיני בן סלע, אשר מסר כי: .."הרכב מצד ימין, פשוט חתך שמאלה, בפירוש 90 מעלות לרוחב הכביש. במקום גם שבפירוש אסור לעשות את זה כי יש שם אי תנועה. כנראה שהוא רצה לעשות פרסה במקום שאסור לעשות בו פרסה ופשוט חסם את הנתיב.." (פרוטוקול עמ' 19 שורה 26, עמ' 20 שורה 1). עוד הוסיף העד כי להערכתו רוכב האופנוע המעורב נסע במהירות של כ- 60 קמ"ש, אך גם אם היה נוסע במהירות של 30-40 קמ"ש, "לא היה לו צ'אנס לרגע לבלום, וגם אם אני הייתי שם.. הייתי מתרסק גם אני." (פרוט עמ' 22, שורות 15-16).
אל מול מצבור הראיות שהובאו מטעם התביעה, ניצבה עדותו של הנאשם, אשר סברתי כי הייתה מגמתית, רצופת סתירות ובלתי אמינה. לא קיבלתי את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה, הן מבחינת בסיס הנתונים עליו נשענה והן מבחינת הקביעות הנורמטיביות שעלו ממנה.
