המ"ש 168-10-16 נגר נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט על עבירת קנס. לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי במסמכים שהוגשו, החלטתי לדחות את הבקשה.

מבוא

1. המבקש עותר להארכת המועד להישפט על העבירה שכן לטענתו הוא כופר באשמה וטוען כי אמנם הרכב רשום על שמו אולם, הוא לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה אלא הרכב היה ברשות הבת שלו אשר נהגה ברכב.

2. עוד טוען המבקש כי הוא לא קיבל את הודעת הקנס המקורית וכי ידע על קיומו של הקנס רק שקיבל לידיו את הדרישה לתשלום קנס בתוספת פיגורים.

3. לטענת המבקש, הבת שלו פנתה בבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שמה אולם, הבקשה נדחתה על ידי המאשימה בנימוק כי העיכוב נגרם מסיבה הנעוצה ברשות הדואר. לכן משלא קיבל את ההודעה המקורית נבצר ממנו להגיש בקשה מתאימה במועד.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה הן לנוכח העובדה כי הדואר נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש אשר היה הבעלים הרשום של הרכב במועד העבירה והן לנוכח העובדה כי הדואר חזר מהסיבה "לא נדרש" שמשמעותה המצאה כדין.

   דיון

5. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 קובעת כי:

   "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

6. סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982 קובע, כי:

   "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין;..".