עמ"נ 58327-11-16 NISHANTHA נ' פרקליטות מחוז תל אביב

לפניי בקשה לסעד זמני בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (ת"א) 4095-15 (כבוד הדיין דותן ברגמן) בו נדחה עררו של המבקש ונקבע כי הוא יעזוב את ישראל בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין (25.10.2016) (נספח "א" לבקשה).

תמצית העובדות

כעולה מפסק דינו של בית הדין לעררים ומכתבי הטענות, המבקש הינו נתין סרילנקה יליד 1977 אשר נכנס לישראל בשנת 2007 באשרה ב/1 לעבודה בענף הסיעוד, ונותר לשהות ולעבוד בה כדין עד לשנת 2014 (נספח "א" לתגובה).

בין השנים 2007-2014 ביקר המבקש בארצו שלוש פעמים.

ביום 21.8.2014, יומיים לפני שהיה עליו לעזוב את ישראל, הגיש המבקש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, אשר נדחתה על-ידי המשיב בו ביום (לאור עיתוי הגשתה). לאחר שהגיש המבקש בקשה לעיון חוזר (28.8.2014), זימן המשיב את המבקש לראיון (אשר התקיים ביום 27.10.2014).

ביום 7.10.2015 נדחתה בקשתו של המבקש (נספחים "ב"-"ג", "ו", "ח" לבקשה).

ביני לביני נערך למבקש שימוע אשר בסופו הוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת, אשר הורו על שחרורו בתנאים, וניתן לו רישיון שהיה על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (נספח "ה" לתגובה).

המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים על החלטת המשיב מיום 7.10.2015, וביום 25.10.2016 ניתן פסק הדין אשר דחה את הערר, הוא פסק הדין מושא הבקשה והערעור דנן.

פסק דינו של בית הדין לעררים

בית הדין לעררים קבע כי המבקש לא הציג כל טעמים מיוחדים לאי הגשת בקשת מקלט על-ידו מיד עם כניסתו לישראל, או בתוך פרק זמן סביר. בית הדין ציין כי המבקש טען כי הוא נרדף על רקע פעילות פוליטית בארצו בשנת 2005 אך בקשת המקלט הוגשה על-ידו רק בשנת 2014 (כמעט עשור לאחר קרות אירוע הרדיפה, וכשבע שנים לאחר ששהה בישראל).

בית הדין לעררים לא קיבל את הטעם שהמבקש נתן לשיהוי מצדו - ביקורו בכפר הולדתו והעובדה ששמע מחבר כי רודפיו שמעו על חזרתו (מבלי איום קונקרטי לפגוע בו). בית הדין לעררים ציין כי המשיב איפשר למבקש לפרט באריכות ובפירוט את עילת המקלט הנטענת ולא הסתפק בבחינת מועד ההגשה בלבד, וקבע כי בנסיבות אין עילה למתן מעמד למבקש כפליט (או להמשיך את הטיפול בעניינו בהתאם להוראות נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל).

בית הדין לעררים קבע כי על פניו, המבקש לא הוכיח חשש מבוסס מפני רדיפה, בפן הסובייקטיבי והאובייקטיבי הנדרש, כאשר הוא שהה בארצו שנתיים לאחר "מקרה הרדיפה" מבלי שאונה לו רע, וכשאין לו כל טענה לרדיפה מטעם הרשויות או לאי היכולת לקבל את הגנת הרשויות. בית הדין ציין כי המבקש הנפיק דרכון וחידש אותו, וכך גם לבני משפחתו שנותרו בכפר לא ארע דבר. כן ציין בית הדין לעררים כי בשנת 2015 התחלף השלטון בסרי לנקה, והמפלגה בה תומך המבקש כביכול היא כעת מפלגת השלטון ומכאן שהטענות בדבר רדיפה שלטונית נראות מוקשות עוד יותר כעת.