בע"ח 459-12-16 סרדצה נ' ישראל

ביום 30.11.16 נותבה לטיפולי בקשה לעיון בחומר חקירה מיום 20.11.16, בתיק פלילי שעניינו אירוע מיום 4.12.13. כתב אישום הוגש ביום 9.9.14. דיון בתיק העיקרי קבוע ליום 25.12.16. 

1. בבקשה מתבקש עיון במסמכים הבאים:

   א. תיעוד חזותי של חקירת הנאשם [להלן - פריט א'].

   ב. רישום פלילי של המתלונן [להלן – פריט ב'].

   ג. מסמכים שכעולה מהבקשה ומתגובת המדינה לא נאספו לתיק החקירה ומתבקש צו המורה לצד ג' – חברת "ולפמן תעשיות בע"מ" באשקלון – להמציאם [להלן – פריטים ג-ה].

   ד. אישור משלוח דואר רשום בדבר שליחת מכתב יידוע לנאשם [להלן – פריט ו'].

2. לאחר שנתקבלה תגובת המדינה אני מורה כדלקמן:

   פריטים א', ו'

3. ביחס לפריטים א' ו- ו' הבקשה מתקבלת במובן זה, שהנאשם הוזמן להעתיק בשנית את קלטת החקירה לגביה נמסר כי כבר הועתקה בפברואר 2015. ביחס לפריט ו' – נמסר המידע המבוקש בגוף התגובה.

   פריט ב'

4. ביחס לפריט ב' – על פני הדברים לא עמד המבקש בבקשתו בנטל הדרוש להוכחה, כי מרשם פלילי של עד הוא חלק מחומר החקירה הנוגע לאישום במקרה זה. עצם העובדה, כי הנאשם הגיש תלונה נגד המתלונן כמתואר בס' 7 לבקשה אינה מקימה עילה בהתאם למבחנים הקבועים בפסיקת בית המשפט העליון. כשם שהרשעות קודמות של נאשם בעבירות אלימות אינן רלוונטיות אף אינן קבילות לבחינת מהימנותו – אלא בהתקיים התנאים החריגים הקובעים בדין - כך גם, ואולי אף בבחינת קל וחומר, בעניינו של עד. כבעניינו של נאשם, כך בעניינו של עד, אם יסבור בית המשפט במהלך שמיעת ההוכחות כי יש לכך הצדקה, יהיה רשאי, במסגרת סעיף 108 לחסד"פ, להורות על מסירת המסמך המבוקש.

5. כאמור, אין בבקשה, על פני הדברים, כדי לעמוד במבחני הסף הקבועים בפסיקה לא לעצם העיון של בית המשפט במסמך (השוו: בש"פ 600/15 הירשמן), ודאי לא להעברת המסמך לעיון הנאשם (וראו, למשל, לאחרונה ממש: בש"פ 2447/16 נפטלוביץ', בש"פ 4508-15 סבג).